Afternoon tea – מלון השלבורן (דבלין 2)

אני מניחה שלכל אחד מאתנו יש, במוצהר או שלא במוצהר, bucket-list. כלומר רשימה של דברים שחייבים להספיק לעשות בחיים. לא לכולם? טוב, לי יש; אולי לא בדיוק bucket-list, אבל בהחלט דברים שאחרי שעושים אותם אפשר לומר "עכשיו אני יכולה למות בשקט".

הרבה דברים נוספו והוסרו מהרשימה הזו בהמלך השנים. אין ספק שתחושת ה"עכשיו אני יכולה למות בשקט" הכתה בי ביתר שאת ברגע בו אספתי משירותי הדפוס באוניברסיטה את עבודת המאסטר (9 בסולם עאיל"ב). לראות את ה-Giant’s Causeway היה 6 בסולם עאיל"ב, ואבן הרוזטה זה 7.5; ההרצאה הראשונה בכנס בינלאומי הייתה 8, ולהיות הלקוחה ה-100 בפתיחת סניף H&M באדינבורו אמנם לא היה ברשימה באופן מתוכנן, אך  בכל זאת נרשמו 5 ושלושת-רבעי בסולם (קיבלתי תיק מתנה). יש עוד כל מיני דברים שאני כבר לא כל כך זוכרת או שלא קופצים לי עכשיו לראש; אבל afternoon tea במלון ה-Shelbourne שבדבלין כיכב ברשימה שנים רבות, ואני שמחה לבשר שסופסוף זכיתי לסמן גם כאן V בשמחה רבה.

Tea in the garden, Walter Osborne (1859-1903). Hugh Lane Gallery, Dublin

מהו אותו מנהג מפורסם של לגימת תה בליווי כריכונים בשעת אחר הצהריים? רבים מוצאים את מקורותיו בגחמותיה של אן, דוכסית בדפורד, שחפצה נפשה בנישנוש קל בשעת צהריים מאוחרת. היה זה בתחילת המאה ה-19, ואז היה נהוג לאכול רק ארוחת בוקר וארוחת ערב בסביבות שמונה, אז בטח שהיא הייתה רעבה. הכינו לה קנקן תה וכריכונים קטנים והביאו לה לחדרה, וזו ראתה כי טוב ולמחרת העבירה את הארוע לחדר ההסבה. בהמשך החליטה להזמין נשים אחרות להצטרף אליה, וכך התפתח לו המנהג.

רוב אירלנד אינה בריטניה, ובטח ובטח שלא אנגליה, אבל בכל זאת משהו מהקשר העתיק הזה של החברה אל התה השתרש גם כאן. אבל הקטע הזה עם "תה" לא היה מובן לי עד הסוף כשהגעתי לאירלנד לראשונה. למשל, לא הבנתי איך אפשר להכריז “I’m gasping for a cup!” ולהתכוון לתה (ולא לקפה), וגם לא הבנתי למה הכוונה כשאמרו לי ש-your tea is in the oven (דרך מקורית להרתיח מים?) ובתנור מחכה לי צלחת עם ארוחת הערב. מסתבר שבאותם ימים עברו גם בקרב המעמדות הנמוכים התפתח המנהג של אכילה בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אך אלה הסבו סביב שולחנות גבוהים ועל כן נקרא המנהג high tea, שהתקצר אחר כך לסתם tea, דהיינו, ארוחת ערב. בני המעמד הגבוה הסבו לשולחנות נמוכים יותר.

Lord Mayor's Lounge, The Shelbourne Hotel Dublin

Lord Mayor's Lounge, The Shelbourne Hotel Dublin

בטרקלין המהודר של מלון השלבורן המשקיף על פארק St. Stephen’s יש שולחנות גבוהים. זה בסדר, כי גם ככה מי שהולך לשם ל-afternoon tea זה תיירים אמריקאים וחבורות של בנות שסיימו יום שופינג – לא בדיוק חוג הסילון. אבל מה איכפת לי, כי אני מפנטזת על הטרקלין של מלון השלבורן משנת 2004, שיום אחד אבוא עם אמא שלי ונשתה תה ונאכל סנדוויצ'ונים על גבי מפות צחורות באמצע אחר הצהריים. וזה מה שעשינו.

אחרי שכל אחת בחרה את התה הרצוי (Irish breakfast לי, יסמין ירוק למיאו) הובאו הקנקנים והוצבו מעל נרות קטנים שישמרו על התה חם. במהלך הביקור ניגשה המלצרית פעם אחת כדי להוסיף מים חמים לתערובת העלים שבקנקן, כדי שלא יהיה too brewed (ובצדק). לשולחן הוגשו שמונה כריכונים טעימים מאוד, שהתאימו לנו בדיוק בתור סיפתח. כוס תה ועוד כוס תה, הכריכונים נגמרו והגיע מגש רב קומות עמוס במתוקים נפלאים, ובקומה התחתונה תחת מפית צחורה נחו להם tea bracks (מין עוגה חומה דחוסה) והסקונז (איפה K כשצריך אותו?), שלוו – כמו שצריך – בשמנת נוקשה, צהובה וקרמית, חמאה וריבת פטל.

Afternoon1

שתינו המון תה, הרהרנו במשמעות החיים בכלל ובמלון השלבורן בפרט, ואת מה שלא הצלחנו לסיים בתום שעה וחצי של שתיית תה ארזו לנו בקופסא קטנה ולקחנו הביתה.

תה של אחר הצהריים במלון השלבורן עם אמא; עכשיו אני יכולה למות בשקט.

The Shelbourne Hotel

+353-1-6634500

€39.95 לסועד

יש להזמין מראש

מודעות פרסומת