פסלים חסרי מנוח על רחוב או'קונל

יש לא מעט פסלים ברחבי העיר היפה הזו, אם כי בעיקר פסלים של גברים חמורי סבר עוטי גלימה. אבל הדבלינאים אוהבים את הפסלים שלהם, וזוהי עובדה ידועה שבמהלך השנים תושבי העיר אף הדביקו להם כינויים.

השפיץ בעציץ, רחוב או'קונל

השפיץ בעציץ, רחוב או'קונל

אחד מהשעשועים שלי הוא לתרגם לעצמי לעברית את הכינויים הדבילים, וכך יצא לי "הפטפטניות עם הקניות" (the hags with the bags, מול גשר Ha’penny), "השפיץ בעציץ" (The Spire ברחוב או'קונל, השוכן בתוך סבך עצים ולו כינויים רבים; האהוב עליי מביניהם הוא the erection at the intersection), ו"מולי בלון" (הפסל של מולי מאלון, הידוע בין השאר גם כ-the tart with the cart. לקח לי המון זמן לחשוב על זה). צריכה עוד לחשוב על the prick with the stick (ג'יימס ג'ויס על רחוב Earl; הצעות יתקבלו בברכה).

 אבל בדבלין זה שאתה פסל לא אומר שאתה לא יכול לזוז. נזכרתי בפסלים הזזים היום כשקראתי את הפוסט של בלוג ההסטוריה הדבלינאי Come Here To Me!, שעדכן שהשבוע הוסר אחד הפסלים ממקומו ברחוב או'קונל, וכי הוא יועבר למיקום זמני שטרם נקבע. הפסל של האב מת'יו (Father Mathew) שומר על הנשמות החוטאות מהפינה שלו ברחוב משנת 1893, והוא הוצב שם לזכר הכומר בעל אותו שם ממסדר הקפוצ'ינים שהיכה גלים באירלנד של המאה ה-19 כשסחף אחריו 3 מיליון מאמינים במלחמה שלו נגד שכרות ואלכוהוליזם בקריאה “to take the pledge against alcohol”.

פעם הייתי פה, עכשיו כבר לא.  comeheretome.com

פעם הייתי פה, עכשיו כבר לא.
comeheretome.com

שנים חלפו, ומועצת העיר נזכרה יום אחד שאמנם יש שני קווים של רכבת קלה בעיר (צפון-דרום ומזרח-מערב; בערך), אבל טוב יהיה אם הם גם ייפגשו. וכך כבר יותר משנה חופרים את מרכז העיר הזאת במטרה לסלול את הקו השלישי. אתרע מזלו של האב מת'יו המסכן והוא מצא את עצמו עומד בדיוק בדרכו של הנתיב ההולך ונחפר, ולכן העיפו אותו משם לפני כמה ימים. תודה ושלום!

אז זה שאתה פסל לא אומר שנגזר עלייך לבלות את ימיך לנצח באותה פינה; יכולים לקחת אותך לטיול (כפי שעשו עם מולי בלון בשנה שעברה, כשגילגלו אותה ואת העגלה שלה כמה מטרים במורד הרחוב כדי לפנות מקום לאותה רכבת קלה בדיוק). ויכולים גם להרוג אותך, כפי שלמד האדמירל נלסון. כן, אותו נלסון שגר על עמוד בכיכר טרפלגר בלונדון.

מולי מאלון, האישה והציצקעס, במיקומה החדש. צ'יז!

מולי מאלון, האישה והציצקעס, במיקומה החדש. צ'יז!

ב-1809, ארבע שנים אחרי קרב טרפלגר המכריע ומות הגיבורים של אדמירל נלסון הנערץ, נחנכה האנדרטה המרשימה לאדמירל בלב רחוב או'קונל. האנדרטה נבנתה כעמוד דורי מרשים בגובה 40 מטרים, שבראשו הוצב פסל של נלסון. 168 מדרגות טיפסו אל מרפסת בראש העמוד, שממנה ניתן היה להשקיף על העיר.

יותר מ-150 שנים תצפת נלסון על דבלין, עד שהוצא להורג בשנת 1966. בשנת היובל למרד הפסחא של 1916 פוצצו את הפסל קבוצה תמוהה של אנשים, שחלקם זוהו כפעילי IRA לשעבר; על אף הקשר החשוד שניתן לקשור בין שנת היובל למרד ולפעולה המחתרתית הזו, קשר כזה מעולם לא הוכח רשמית. מטען החבלה התפוצץ בשעות הבוקר המוקדמות ובמזל לא נגרמו אבדות בנפש, אבל זה היה סופו של אחד מסימני ההיכר הבולטים של העיר ועבור רבים זה היה מפח נפש אמיתי. באסה. הראש של נלסון, אגב, נגנב מזירת הפיצוץ ע"י כמה סטודנטים קונדסונים, שהחליטו להשכיר אותו כדי להחזיר את הלוואות הסטודנט שלהם; במשך כמה חודשים יצא הראש לסיבוב הופעות, עד שהוחזר אחר כבוד לליידי נלסון. בכך תמה האפיזודה הזו.

כבגרוש היה עוד חור, רחוב או'קונל היה רחוב סאקוויל, ולנלסון היה עמוד.

כשבגרוש היה עוד חור, רחוב או'קונל היה רחוב סאקוויל, ולנלסון היה עמוד.

הנקודה המרכזית הזו ברחוב או'קונל נותרה מיותמת במשך כמה עשורים, עד שהוצב בה הפסל של Anna Livia. פסל הנערה ארוכת השיער והרגליים נקרא על שמה של דמות מכתביו של ג'יימס ג'ויס, שהיא ההתגלמות האנושית של הנהר הדבלינאי Liffey (באירית An Life, "הליווי", נהגה עם חצי תנועה אחרי an ומכאן השם). המסכנה הזו הוצבה שם בשנת 1988, לרגל חגיגות המילניום לעיר (תאריך די שרירותי, הלקוח מהשנה בה הוטבע המטבע הקדום ביותר שנמצא בדבלין. מספיק טוב בשבילי), וזכתה לשלל כינויים מחמיאים כמו the hoor in the sewer (המילה hoor היא "זונה" בהגייה דבלינאית אסלית) או the floozy in the jaccuzzi. מקסים!

AnnaLivia

אבל גם אנה ליביה לא החזיקה מעמד, ובשנת 2001 הוחלט להעיף אותה משם כדי לפנות מקום ל-Millennium Spire (השפיץ בעציץ, כזכור). השפיץ הוקם לבסוף רק בשנת 2003, אז החליטו להוריד את ה- Millennium משמו הרשמי (לא הספיקו להציב אותו בזמן, פאדיחות), ומאז הוא עומד שם. בבסיסו הוטמנה "קפסולת זמן" עם כל מיני פריטים שמצאו לנכון לשמור עבור דבלינאי-העתיד.

מבט על ה-Spire, רחוב או'קונל

מבט על ה-Spire, רחוב או'קונל

ומה קרה בסוף לאנה ליביה? ב-2011 היא הועמסה על סירה ושטה במורד הליפי אל מול המוזיאון ב-Collins Barracks, שם היא שוכבת לה באמבטיה וצופה על הרכבות של תחנת יוסטון. עד שתגיע הרכבת הקלה הבאה.

מודעות פרסומת