Tribeca (דבלין 6)

ודאי שמתם לב שהרבה זמן לא העליתי פוסטים חדשים לבלוג. אז למי שלא יודע – השהות שלי בדבלין אוטוטו מסתיימת, וזה אומר שצריך לשים גז על ענייני הדוקטורט ולנסות להספיק כל מה שטרם הספקתי. לכן הייתי נורא עסוקה בחודש האחרון, ולא היה לי זמן לבלוגים או טיולים ברחבי העיר. אבל הסיבה האמיתית היא שאני קצת באבל, גם לקראת העזיבה המתקרבת וגם מהסיבה ש-K המתוק חזר לארץ לפני חודש בדיוק, ואני נשארתי כאן לבד עם השחפים. אני נורא מתגעגעת ל-K, ולא רק בגלל שהוא היה האחראי על הוצאת הזבל.

כשלבד פחות מתחשק לי לחפש מקומות חדשים, וכך בשבתות האחרונות אני יוצאת בבוקר עם העיתון לכוס קפה ומשהו ליד ב-Woolen Mills, ב-Blas או ב-Bibi's. אלה בהחלט הפכו למקומות האהובים עלי בדבלין, ונעים לשבת שם ולבלות בקריאת עיתון, צפייה באנשים והעמסת קלוריות (אל תדאגו, אחר כך אני שורפת אותן בהליכה ל-TK Maxx שבקצה רחוב גרפטון במקום לזה שליד הבית!).

מזל שאהוד וקלייר לא זונחים אותי, ודואגים שאני אספיק עוד קצת בראנצ'ים לפני העזיבה. הפעם נפגשנו ב-Ranelagh – אחת מאותן שכונות של דבלין שזכו לכינוי "כפר" משום ש- ובכן, זהו אכן כפר, ולמעשה אפשר לבלות כאן שבוע שלם מבלי להזדקק פעם אחת למרכז העיר דבלין. כמות המסעדות שיש כאן למ"ר היא אסטרונומית, וכל אחת מפתה יותר מהשנייה (וגם חנויות הספרים לא רעות בכלל).

בראנץ' בדבליןאז בשבת האחרונה ישבנו לארוחת בוהריים ב-Tribeca. מזג האוויר היה שמשי ונפלא (אל תדאגו, מאוחר יותר התענן ובערב ירד גשם זלעפות) ולכן ישבנו במרפסת המסעדה, על הרחוב. תפריט הבראנץ' בהחלט נוטה לכיוון הביצתי – רוב המנות סובבות סביב ביצים בכל מיני צורות – אבל הביצוע פשוט מושלם. כך היה לגבי האגז בנדיקט שלי, שהוגשו קום-איל-פו על אינגליש מאפין קלוי, האם עבה ועסיסי, והמון הולנדייז קרמי. את היצירה הזאת ליוו קוביות תפוחי אדמה צלויים, שהיו מצויינים. קלייר הלכה על סלט-כל-טוב עם המון אבוקדו, אבל לא ויתרה על מסורת הבראנץ' התמוהה שלה של מנת black pudding בצד (מסורת זה דבר חשוב). אהוד הפתיע כשלא בחר steak and eggs ("נמאס לי קצת מבשר") והזמין את ה-pork belly ("אהה… חזיר זה לא בשר"), שהוגשה פרוסה לנתחים שהיו עשויים לקריספיות מפליאה, יחד עם האש-בראונז.

המרגריטות והאספרסו-מרטיני תרמו את שלהם לאווירה העליזה. ישבנו ושוחחנו על החיים, על משפחות וחברים, על חרטות והצלחות; דיבורים קלילים של בראנץ'. כיף היה לקחת קצת פסק זמן מלחץ העבודה ששקעתי אליו, וגם לחזור לגלות מקומות חדשים בדבלין. אבל בכל התענוג הזה לא הפסיקה לנקר בי המחשבה על הזמן שאוזל, וכמה שאני לא רוצה לעזוב, למרות הגעגועים.

בראנץ' בדבלין

סיפרתי להם על K, שבתוך כל העומס בעבודה שלו מוצא זמן גם לחפש לנו דירה בירושלים (מה שאף פעם לא קל). "כן, זה יופי שתמצאו לכם דירה נחמדה בירושלים, אבל זה לא משמח אותי במיוחד," סיכמה קלייר. “I don’t want you to get too comfortable”.

מבטיחה להשתדל שלא.

Tribeca

65 Ranelagh, Dublin 6

מודעות פרסומת