חמשת הסקונז הטובים ביותר בדבלין (וגם מתכון)
**פוסט אורח מאת K**
סביר להניח שתייר שכיתת את רגליו ברחבי האיים הבריטים חייב להתקל מתישהו בסקון (scone; נהגה כמו bone עם s בהתחלה) לפחות פעם אחת. או במילים אחרות – כל מי שלא אכל שלושה סקונז בזמן טיול באיים הבריטים לא יצא ידי חובתו. רק לאחרונה בעקבות שיחה שהייתה לי עם חבר קרוב הבנתי עד כמה הסקון הוא פריט קולינארי סקטוריאלי. אותו עיגול של בצק, חמאה ואבקת אפייה עם קצת ריבה ו/או קצפת שמנמנה לא נמצא בלקסיקון של כל אחד מאיתנו. מכיוון שביליתי בצעירותי כמה שנים על האי הבריטי שממזרח, סקונז נראים לי כדבר מובן מאליו בכל בית קפה, מאפיה, סופרמרקט, בית מלון, בית הארחה או סתם אכסנייה. לא רק שהם מובנים מעליהם, הם גם המאפה הראשון שאוזל בכל בית קפה או מאפיה בבוקר.
סקונז צהבהבים וקסומים של Bibi's
אז מהי אותה יצירה קולינארית שעולה בקנה אחד עם כל הסטריאוטיפים של המטבח הבריטי? מסתבר שהסקון הומצא איפשהו ככל הנראה בהשראת הוולשים (השראה וולשית; לא נראה לי שמישהו כתב דבר כזה מעולם) והמונח עצמו לא מתועד לפני שנת 1513. כמובן שצורתו לא הייתה זהה לזו של היום, אבל מה שומר על צורתו במשך למעלה מ-500 שנים? תעשיית הסקונז כנראה מגלגלת בסביבות 64 מיליון פאונד בשנה. בחישוב זריז בעלות של פאונד וחצי בממוצע לסקון, זה 42,666,666 סקונז שנאכלים בשנה.
אז מה הקשר לדבלין? אז אולי פה זה לא בריטניה, אבל ההשפעות של הקולינריה הבריטית המהוללת לא פסחו על הקולוניה האירית והסקון השתרש בתרבות האירית והדבלינאית באופן כל כך עמוק שאפילו מקומות סופר היפסטריים כמו Brother Hubbard או Fumbally יגישו סקונז (אבל אולי בקטע אירוני). הסקון האירי המצוי מגיע ריק (plain) או עם פירות יער שונים בנפרד (אסור לערבב פטל עם אוכמניות או עם פטל שחור, חס ושלום). המקומות המקוריים יותר (ע"ע Avoca) גם יגישו סקון מלוח עם גבינת שמנת ועגבניות מיובשות או סתם מקמח מלא, ומקומות כמו Cinnamon Café יגישו סקונז עשויים מחובצה (buttermilk).
סקונז אביביים אצל Brother Hubbard
היום התכנסנו כדי לציין כמה מהסקונז הראויים ביותר מבין אלה המצויים בדבלין. מיותר לציין שאפשר למצוא כאן סקון יבש או עסיסי, קטן או גדול, מתוק או תפל, עם פירות או בלי, חום או לבן, תחת כל עץ רענן. לא טעמתי אפילו רבע מהסקונז שיש לדבלין להציע, אבל בכל זאת יש כמה שראויים לציון, כאלה שצריך לנסות לפחות פעם במהלך טיול בעיר הזאת. הסקון הסטנדרטי מוגש עם חמאה וריבת פטל או תות בצד, כאשר המחמירים מגישים קצפת נוקשה לצד הריבה.
הסקון של Brother Hubbard הוא עשיר בחמאה ובמרקם לא אוורירי במיוחד, אבל בעל מתיקות משמחת. שלישיית הריבות שמגיעות כאן עם כל סקון (פטל, עגבניות ותפוז) הן מעולות ושוות טעימה מכל אחת. אפשר למצוא כאן סקון רגיל, פטל ואוכמניות ולעיתים הפתעות אחרות (אם אתם כבר פה, תעשו לעצמכם טובה ותטעמו גם את הרול קינמון הטוב ביותר בדבלין).
Brother Hubbard, 153 Capel Street, Dublin 1
עוד סקון ראוי לציון הם בעצם צמד הסקונז של Bibi's Café. כאן אין משחקים, יש סוג אחד של סקון שהוא כל כך צהוב שהייתם חשובים שהוא עשוי 90% חמאה, וכך גם הטעם העשיר שלו. בניגוד לסקונז הגדולים המוגשים בשאר המקומות, ב-Bibi's תקבלו שני סקונז בקוטר של 3 סנטימטרים ולצדם ריבת תות.
Bibi’s Café, 14b Emorville Place, South Circular Road, Dublin 8
ב-Keogh’s יודעים שאנשים אוכלים עם העיניים ולכן הדלפק בכניסה עמוס בכל המאפים שיש להם, מסודרים בערימות מפתות. הסקונז כאן הרפתקניים יותר, עם שילובים מעניינים של וניל-אגסים, תפוחי עץ ואגוזי מלך, חמוציות ותפוזים או פטל שחור ותפוח. הסקונז כאן בנויים לגובה, והם נפלאים ופריכים.
Keogh’s, 1 Trinity Street, Dublin 2
הררי סקונז ב-Kepgh's
אי שם ברחוב Suffolk נמצא בית הקפה הצץ לו תדירות בבלוג הזה, ובצדק. הסקונז של Avoca הם בהחלט הגדולים ביותר בדבלין ובהחלט מהטובים ביותר. מרקם קטיפתי ועדין, פירות טריים וריבת פטל ו קצפת סמיכה לידם. אפשר למצוא כאן סקונז רגילים, עם פירות יער, מקמח מלא, צימוקים או עם עגבניות מיובשות וגבינת שמנת. הסקונז כאן בהחלט מתחרים בכל פריט אחר בתפריט, וכן, גם בפנקייקים המהוללים.
Avoca, 11-13 Suffolk Street, Dublin 2
אחרונה חביבה ברשימה היא מאפיית Camerino, קטנה כאצבעונית ומתוקה כמו ריבה בקצהו הדרומי של רחוב Capel. יש כאן סוג אחד של סקון כל יום, אבל הטעם שלו מעולה והמרקם מדויק. הוא לא כבד מדי ולא אוורירי מדי ועם כל סקון תקבלו קופסא קטנה עם ריבה וחתיכת חמאה עטופה כמו סוכרייה, תוספת קטנה שמעלה לי חיוך על השפתיים כל פעם מחדש. (אין פה ממש מקום לשבת, בעיקר טייק אווי).
Camerino, 158 Capel Street, Dublin 1
סקונז (ובראוני קטלני) מ-Camerino
אז למרות שלא מדובר בהתעלות קולינרית מדהימה, עדיין מדובר בפריט כל כך טעים שבהחלט אפשר להתענג עליו. חוצמזה, הוא כל כך פשוט שאפשר להכין אותו בבית בקלות, ולכן, כמחווה לשירה וכבונוס קטן, אני מצרף כאן למטה את מתכון הסקונז שהוכרז כטוב ביותר שנאפה בביתנו.
(ואם אתם לא מאמינים לנו, אתם מוזמנים לבדוק את רשימת הסקונז של Daily Edge)
סקונז עם אוכמניות (6-8 סקונז)
300 גרם קמח*
כפית אבקת אפיה
25 גרם סוכר
100 גרם חמאה חתוכה לקוביות
ביצה
50 מ"ל שמנת מתוקה
100 מ"ל חלב
150 גרם אוכמניות (ניתן להחליף את האוכמניות בצימוקים, חמוציות יבשות, פטל או אגוזים)
מחממים תנור ל-180 מעלות. מערבבים את המרכיבים היבשים בקערה. חותכים את החמאה לקוביות ומטמיעים אותה בתערובת הקמח עד שהקמח מקבל טקסטורה של גרגירי חול או פירורים (תלוי עד כמה יש לכם כוח). עושים בור במרכז פירורי הקמח וטורפים בו את הביצה, השמנת והחלב. בעזרת כף עץ מערבבים את התערובת עד שנוצרת עיסה אחידה. אם צריך מוסיפים עוד קמח או חלב לקבלת טקסטורה יציבה אך דביקה. מוסיפים את האוכמניות ומערבבים בעדינות מעט עד שהן נטמעות בעיסה.
מרפדים תבנית בנייר אפייה או משתמשים בתבנית מאפינס, ויוצקים גושים בגודל כף עץ גדושה על התבנית. כל סקון צריך להיות בערך בגודל של אגרוף. מי שרוצה יכול לערבב ביצה עם כף מים ולמרוח על הסקונז כדי ליצור זיגוג – אני לא אוהב את זה, אבל להחלטתכם. מכניסים לתנור ואופים 15-20 דקות או עד שהסקונז משחימים.
מוציאים מהתנור ומעבירים לרשת קירור לעשרים דקות נוספות ומגישים עם ריבה טובה וחמאה מצוינת. הסקונז נשמרים יפה עד כשלושה ימים מחוץ למקרר, או עד שבוע במקרר (מומלץ לחמם קצת בתנור או טוסטר לפני הגשה).
*ניתן להכין את הסקונז מקמח חצי חצי (50% מלא 50% לבן) כאשר מורידים את כמות החלב ל-75 מ"ל או מוסיפים עם 50 גרם קמח.
קיבלתי סכרת רק מלקרוא על כל הסקונים האלה 😉
סתם… וברצינות, עשית מחקר רציני. כל הכבוד על ההשקעה!
אהבתיאהבתי
ממחר דיאטה…
אהבתיאהבתי