חג ירוק שמח

היום הוא יום חגו של הקדוש פטריק, הקדוש הפטרון של אירלנד; פאדי, בשבילכם. היום הזה הוא תירוץ עבור אנשים בכל רחבי העולם לעטות על עצמם כובעים ירוקים דביליים ולשתות את עצמם לדעת תוך כדי צפייה בתהלוכות של תזמורות מצעדים מצפון דקוטה; וכמובן שבירת חגיגות הפאדי'ז דיי היא דבלין. כבר אמש בשבע בערב, כשחזרתי מהאוניברסיטה הביתה, האוטובוס הצחין מקיא של חוגגים נלהבים וברחוב הטריד אותי גבר שתוי עם מבטא צרפתי (מ-ע-ו-ל-ם לא הטרידו אותי גברים אירים ברחובות דבלין – הם מפחדים מנשים). איכס. הרחובות המו אדם ונחילי אנשים בירוק-פלסטיק זרמו לאורך הנהר לכיוון מרכז העיר, אל הבמות שהוקמו מבעוד מועד ואל הפאבים המלאים להתפקע. לטובת החוגגים, העפתי מבט לוודא שהמצופים שלאורך הנהר נמצאים במקומם – ליפול לנהר בקור הזה ועם כל כך הרבה אלכוהול בדם נראית לי בסך הכל חוויה די מפוקפקת. החשתי את צעדיי והמשכתי מערבה, וכשעברתי את ה-Four Courts המוארים בירוק המולת העיר כבר נשארה מאחורי.

paddy1

לא פעם תהיתי לי: איך זה היה פעם, לפני שאירלנד הפכה לדיסנילנד של לפרקונים עבור תיירים מספרד? כיצד נראה החג הזה כשהוא היה חג ולא פסטיבל?

שוב בא לעזרי מרטין 'ג'וניור' קריהאן (1908-1998), אדם רגיש ומוזיקאי מחונן. הידע שלו במנהגים מקומיים, מסורת ופולקלור נודע למרחקים וחוקרים רבים עלו אליו לרגל, לביתו הצנוע שבמערב במחוז קלייר, כדי לשמוע את סיפוריו. וכך הוא הסביר לגבי מנהגי החג:

"כשהקדוש פטריק בא לנצר את הפאגאנים, הם לא הבינו מה זה השילוש הקדוש. אז הוא קטף תלתן ואמר: 'שלושה עלים צןמחים מתוך גבעול אחד – שלוש ישויות אלוהיות באל אחד!' אז זה שיכנע אותם.

paddys"בחג אנשים היו עונדים סיכה קטנה של סמל הנבל על סרט ירוק, או סיכה של תלתן. וכמובן שצעירים וזקנים כאחד היו עונדים זר קטן של תלתנים בצד הכובע או בחור של הכפתור או על המעיל. את התלתן היו קוטפים ביום שלפני החג, והיו שולחים גם למשפחה באמריקה. היו כמרים שהיו מברכים את התלתן. כשהחבר'ה היו הולכים לשתות הם היו שופכים כמה טיפות מהמשקה על התלתן שבדש הבגד שלהם. זה תמיד היה יום נהדר והם היו שותים ומעשנים ובסופו היו חוזרים לצום את שארית הלנט. החג נחשב סוף החורף, ושוב היה אפשר להוציא את הפרות למרעה ואנשים לא היו צריכים לדאוג שלא יהיה להם מספיק אוכל בשבילן. היה צריך גם לסיים לזרוע את תפוחי האדמה עד החג. שדות שלמים.

ילדים רוקדים ריקודים איריים. מתוך חוברת לילדים, מרץ 1973

ילדים רוקדים ריקודים איריים ביום הקדוש פטריק. מתוך חוברת לילדים, מרץ 1973

"לארוחת החג היו שוחטים את האווז. בערב הייתה מסיבה, עם נגנים ושירה וריקודים (step-dancing) בבית הספר, ואחר כך באולם של הכפר. ואני זוכר שהיה גם מצעד, משער הכנסייה ועד לאולם – עם תזמורת מהימים של שין-פיין (מלחמת העצמאות), בסביבות 1918. התזמורת הייתה מנגנת בתוך האולם והיו מביאים כיבוד, והכומר היה אומר כמה מילים ואולי היו שרים כמה שירים."

הרבה מים זרמו בליפי מאז אותם ימים ענווים ותמימים, והנה אנחנו שוב בעיצומו של חג הקיא והקיטש. כאן בדבלין קשה לראות את מה שהחג סימל עבור ג'וניור באותם ימים עברו – חגיגה של סוף החורף, נקודה של אור בימי הצום, וכמובן יום חשוב בלוח השנה הדתי. שורשיו של החג והקשרים בינו ובין לאומיות אירית הם עמוקים ומורכבים, קשרים שהתחזקו לאורך השנים, בין השאר, על דרך ההיבדלות ממה שאינו אירי (האנגלי, ואחר כך הבריטי). ואולי, כדי לבין את מקורות החג היום, צריך להסתכל דווקא אל מעבר לים. שם, החל מראשית ימי ההגירה האירית היה לא קל להיות אירי, ואולי כךהפך לו החג ליום אחד בשנה בו ניתן לחגוג "Irish Pride"; יום אחד בשנה שבו כל העולם חוגג אומה נחשלת ומוכת-גורל אחת, ויום אחד בו אירים בגלות (וצאצאיהם) יכולים להרגיש מאוחדים, כאומה אחת.

חג שמח!

(דבריו של ג'וניור נערכו בידי Tom Munnelly ופורסמו כ- "Junior Crehan of Bonavilla", בכתב העת Béaloideas בשנים 1998 ו-1999).

מודעות פרסומת