לעולם לא תאכלי לבד (ביקור בליברפול)

הבלוג הזה, כפי שקוראיו האדוקים ודאי יודעים, עוסק בעיקר בדבלין. לפעמים אני מדברת בו על החיים באירלנד באופן כללי, אבל ההמלצות והטיפים שאני מעלה על דפי הבלוג הזה מתייחסים לדבלין בלבד. וזה לא שאנחנו לא יוצאים מגבולות העיר – אנחנו דווקא מטיילים לא מעט ברחבי האי הזה, אבל איכשהו לא יוצא לי לכתוב על המקומות המדהימים שאנחנו מתגלגלים אליהם. בכל אופן, הפעם אני חורגת ממנהגי וכותבת על עיר אחרת. ליברפול הותירה אצלנו רושם עז כל כך, שאני חייבת לשתף את כולם (את כל השלושה) בחוויה. מי יודע? אולי מישהו מכם מתכנן שם ביקור בזמן הקרוב ומחפש איזו המלצה אחת או שתיים. אני יודעת לפחות על שניים כאלה.

liverpool4

עוד בחורף שעבר עשה K מנוי למועדון האוהדים של קבוצת הכדורגל של ליברפול. היה לו חלום לראות משחק של חבריו האדומים באצטדיון המתקלף שלהם, והוא חיכה להזדמנות. בסוף זה לא קרה, והוא חזר לארץ בתום השהות שלנו בדבלין קצת מבואס. לכן תארו לעצמכם את גודל השמחה כשהוא הודיע לי בחגיגיות שיש כרטיסים לליברפול-צ'לסי, ושאנחנו נוסעים לשלושה ימים והפעם הוא לא מוותר לי. האמת? כדורגל מעניין לי את התחת, למרות שזה הרבה יותר נסבל מכדורסל (שהכל קורה בו כל כך מהר שאני לא מספיקה להבין) ובטח ובטח יותר נסבל מטניס (שזה גם ארוך, גם משעמם, וגם אני לא מבינה את החוקים). אז אם כבר לצפות באיזשהו ספורט – סבבה, אני באה.

לא אחזיק אתכם במתח. המשחק הסתיים בתוצאה הפרווה 1-1, ואחרי מחצית ראשונה שעברה כולה תחת שלג כבד באצטדיון המתפורר כבר התחלתי לתכנן בראשי את הסעיפים עליהם אתעקש בהסכם הגירושים. אבל האמת? רק מבט אחד ב-K שהתרגש עד דמעות מכל החוויה היה מספיק בשביל לרכך את לבי הקשה כאבן. ורק ביננו, להיות שם בין אלפי בני אדם שפוצחים בשירת You’ll never walk alone בתזמון מושלם ולהרגיש את החשמל באוויר – זו חוויה מסעירה. אז בשלב מסויים הפסקתי להתלונן.

20150120_193644

ליברפול עצמה היא לא פחות מעיר מדהימה. חובבי העיצוב והארכיטקטורה (כמוני) יעמדו משתאים מול כל הארט-דקו, הגותיקה, הנאו-קלאסיציזם והויקטוריאני. אוהבי המוזיאונים יתקשו לעמוד בקצב, עם ה-Tate, מוזיאון העיר ליברפול, מוזיאון ה-Maritime ועוד רבים וטובים שמחכים לכם (וכולם בחינם). על פני השטח נראה שעל שלושה דברים עומדת העיר – כדורגל, ביטלס והטיטאניק (משהו האונייה הזאת – בכל חור שהיא עצרה בדרכה אל האבדון הקימו מוזיאון ואנדרטה על שמה. לא אתפלא אם גם באמצע האטלנטי צף לו קרחון עם מוזיאון לטיטאניק). אבל בעצם הכל בה מעניין: הנמל, המהגרים, הקתדרלה המעלפת ולא פחות חלקה של העיר בהיסטוריה המקומית והעולמית (כמרכז מסחר בעבדים או כנמל במלחמות העולם). וכמובן המבטא. אבל בליברפול גם אכלנו בכמה מהמסעדות הטובות ביותר ever. פשוט כך.liverpool3

אז אחרי ההקדמה הארוכה – הנה הרשימה. תבלו!

pen factoryThe Pen Factory

ביסטרו-בר חדש-דנדש, במעלה הגבעה וברחוב המחבר בין שתי הקתדרלות המרהיבות של העיר (כל אחת בדרכה שלה). החלל יפה ומזמין, ולמרות הגודל של המקום הוא לא מרגיש כמו חדר אוכל של קיבוץ. טעמנו ניוקי נפלאים עם פנצ'טה וצ'וריסו, צלי טלה וערמונים משובח ואינטרפרטציה מתוחכמת למנה המסורתית של נתח בייקון-כרוב-תפוחי אדמה. עם כוס שרדונה ובירה מהמבחר העצום של הבר התמסטלנו ליד האח שחיממה את החדר, ולכמה רגעים שכחנו מהכל.

13 Hope Street

פצצות של תמרהינדי. בום!

פצצות של תמרהינדי. בום!

Mowgli 

בעיר של מהגרים חיפשנו אוכל של מהגרים, וכאן מצאנו אוכל הודי כמו שאף פעם לא טעמנו – המנות לא דומות לשום דבר מז'אנר ה"קארי" האנגלי המשעמם (אם כי טעים). במוגלי מתמקדים באוכל רחוב, ולכן אתם חייבים לטעום מהתפריט הפתעות כמו Tamarind water bombs ולכבות את השריפה עם לאסי אננס, ליים וצ'ילי. הקארי עוף הוא טייק מעולה על מנה קלאסית. המקום כולו נראה כמו בית קפה בקרויצברג – הכי רחוק מדלהי שרק אפשר.

69 Bold Street

Cow+Co Café

כשתצטרכו הפסקת קפה בין המוזיאונים הרבים של ה-Albert Dock, תעשו לעצמכם טובה ותחצו את הכביש לכיוון הקוטג'ים החמודים שממול. ברחוב קטן שוכן לו בית הקפה החמוד הזה, שמגיש קפה מצויין ועוגת שוקולד-גינס נימוחה, ומוכר כל מיני שטויות מעוצבות. שווה.

COW

15 Cleveland Square

lucha libreLucha Libre

מקסיקני? אוף. התגלגלנו לשם אחרי שנגמר הכדורגל, והאמת שזה היה המקום האחרון שמצאנו פתוח באמצע השבוע בעשר עשרים וחמש בלילה שעוד הגיש אוכל. ומזל שנכנסנו לשם כי בעשר וחצי סגרו את המטבח. היינו כל כך רעבים שאמרנו למלצרית שפשוט תביא לנו שלושה מהדברים שהיא הכי אוהבת, והיא מצדה הייתה מאוד מרוצה מהסידור הזה. וכך זכינו לאכול אוכל מעולה שהתפוצץ מטעמים נפלאים בפה, ולמרות שהעטיפות היו די סטנדרטיות (אנצ'ילדה, טאקו, בוריטו) הבפנוכו היה יוצא מן הכלל. זכורים במיוחד לטובה הטאקו שרימפס, אבוקדו ומנגו, והבוריטו veggie עם בטטה ופלפלים קלויים. הורדתי את הכל עם פיניה קולדה – כי לפעמים בחורה פשוט צריכה אלכוהול מתוק בכוס גבוהה עם מטריה ורודה.

96 Wood Street

מודעות פרסומת