Mourne (כי דגים בדבלין זה לא רק פיש אנד צ׳יפס)
פוסט אורח מאת K
לפני שנה וחצי בערך, קפץ לי איזה פקק בראש והחלטתי שאנחנו נוסעים לבלפסט. לא ארחיב כאן על פרטי, נסיבות או תוצאות הנסיעה, רק אציין שהנסיעה הייתה מאוד ספונטנית ולא ידענו דבר וחצי דבר על העיר (גם עכשיו הידע שלנו לא התרחב כל כך). חברנו הטוב מלאכי, בלפסטאי במקורו וחובב מזון ויין בהווה התריע שאם אנחנו רוצים להנות מארוחת ערב אחת לפחות אנחנו חייבים לנסות את Mourne. הוא ציין שאין פעם אחת שהוא לא חוזר לבקר בבלפסט ומוותר על ביקור במסעדת הדגים הזו. אחרי המלצה כזו, לא יכולנו לדלג על Mourne, אבל כנראה Mourne יכלו לדלג עלינו, כי כשהגענו לשם בשמונה בערב ביום שישי הם כבר היו סגורים (כן זו היא בלפסט, המקום בו אם אתה רוצה לאכול אחרי שמונה וחצי בערב יש לך שלוש אופציות: המקדונלדס ברחוב הראשי, המקדונלדס ליד הרחוב הראשי ובורגר קינג). ובכל זאת, כחובבי קולינריה (וחובבי מלאכי), לא הסכמנו לוותר כל כך בקלות. למחרת כשעזבנו את בלפסט נסענו לאורך החוף דרך הרי ה-Mourne (אתם כבר מבינים לאן זה הולך) ושמנו את פעמינו לכיוון Mourne המקורית, הממוקמת בכפר Dundrum. קשה מאוד לשכוח את הטעמים והריחות של מסעדת הדגים המופלאה ההיא; וכששמענו ש-Mourne פותחת סניף בדבלין ידענו שאנחנו חייבים לרוץ לשם.
בלב ליבה של הגוגליה (השורש גוגל במשקל קַטֲלִיָּה. ככה אנחנו קוראים לאיזור הנקרא Grand Canal Dock האיזור שבו ממוקמות רוב חברות ההיי טק בדבלין, ביניהן גוגל), נפתח הסניף הדבלינאי של Mourne בקיץ של 2014. כמו הסניפים בדנדרם ובבלפסט (וכיאה למסעדת דגים טובה) הוא ממוקם ליד מקור מים – במקרה זה המיקום הוא התעלה המקיפה את דבלין מדרום וממשיכה לה מערבה לעומקו של האי עד לנהר ה-Shannon. התעלה הזו נקראת… Grand Canal (בין המנחשים נכונה יוגרל קורס קפיצה לתעלה). התעלה עצמה נגמרת בנמל דבלין. הבנייה שלה החלה בשנת 1759, ב-1797 המטרה הושגה ודבלין חוברה לנהר הגדול ביותר באירלנד, אך הפתיחה הרשמית שלה הייתה רק באפריל 1804 (האירים פשוט היו עסוקים בלדבר).
בסניף הדבלינאי של Mourne תפריטים שונים: תפריט צהריים, תפריט ערב מוקדם במחיר קבוע (€22 לשתי מנות ו-€25 לשלוש, מוגש עד שש וחצי בערב בימי שני עד שישי) ותפריט ערב פתוח (לצד תפריט בר צדפות ויינות). אנחנו ביקרנו בערב של יום חמישי ולכן תפריט הערב הפתוח הוא שעניין אותנו. היינו ארבעה (לשם שינוי), הדבלינאית, אמה, דודתה ואנוכי ולכן יצא לנו לבחון מנות שונות. פתחנו עם שלוש מנות ראשונות: Pil-Pil Prawns שזה בעצם מחבת לוהטת עם מלא שרצים ברוטב סמיך של פפריקה, צ'ילי ושמן שום (€9); קרוקטים של קוד וצ'וריסו המוגשים עם איולי שומר ובצלי שאלוט מוחמצים (€8); ושתי קערות צ'אודר (כל אחת €4.5).הפראונים היו טריים ועסיסיים ברוטב מלא טעם, קצת חריף ומשמח. הקרוקטים היו פשוט מעדן, עשוים לעילא ולעילא (קצת היה חסר מלח) עם תערובת מושלמת של קוד עסיסי וצ'וריסו שלמעשה משמש כתבלין, ואילו האיולי והבצלים נתנו את העקצוץ הנכון בלשון כדי להקל על הכבדות של הטיגון. הצ'אודר היה סמיך ומלא טעם של בית, חום ואהבה שהתאימו ליום קריר וגשום. את המנות ליווינו בשלוש כוסות שונות של יין (אחת מלבק (€9), אחת ורדוחו (€7.5) ואחת גרנש (€7)). תפריט היינות כאן אינו עשיר במיוחד אבל מספק, והיינות היו נפלאים אחד אחד ומתאימים מאוד לארוחה.
צ׳אודר פירות ים עם לחם סודה עשיר
אחד היתרונות בלבוא יותר מזוג למסעדה כזו, הוא האופציה לגוון במנות העיקריות (יש גם יתרונות אחרים שלא מוצו באותו הערב כמו לשתות יותר יין). הדבלינאית הזמינה לעצמה לינגוויני של סקלופס עם כרישה, סלמון וארטישוק ירושלמי (€17). הפסטה הייתה עשויה בצורה מדוייקת, אבל כל המרכיבים של המנה לא ממש התאחדו לכדי יצירה אחת שמחמיאה לעצמה. דודתה של הדבלינאית הזמינה כמיטב המסורת סיר של מולים ברוטב יין לבן וכרישה(€18). המולים היו קטנים (יכול להיות שזאת אשמת העונה) והרוטב שבו הם בושלו היה מוצלח אבל לא המוצלח ביותר שדודתה של הדבלינאית (בעלת עבר קולינרי מכובד ביותר) טעמה. אמה של הדבלינאית הזמינה קדירה של פירות ים מלאת כל טוב ברוטב חרדלי (€17). השרצים השונים ששחו להם בנוזל הצהוב קרמי נראו יפים ונחמדים, אבל גם פה הרוטב לא היה מספיק שמח ולכן המנה לקתה בחסר. אני לקחתי לי פילה של Haddock על פירה של פרסניפ עם לחי של עגל שבושלה בבישול ארוך ברוטב בעל גוון מובהק של ליקריץ (€22). הפילה היה מדהים, הפירה היה רך, נעים והתיישב בצורה נפלאה גם עם הרוטב וגם עם הפילה, ואילו הלחי בפני עצמה הייתה נפלאה אבל לא ממש התחברה ליתר המרכיבים במנה. אני מאמין שהיא בושלה ברוטב והעניקה לו מטעמה ולכן השף רצה להוסיף אותה למנה, אבל לטעמי זה היה מיותר. המנה עצמה יכלה להיות נפלאה גם ללא הלחי ורק עם הרוטב המצומצם מהבישול שלה.
קדירת פירות ים ברוטב חרדל
כשסיימנו (חלקנו לא ממש סיים) את כל המנות הנפלאות פחות או יותר, כבר לאף אחד לא היה כוח או מקום לקינוח, אבל לא ויתרנו לעצמנו וחלקנו כולנו ביחד את הדבר הנפלא שנקרא Eton Mess, קינוח אנגלי המורכב מקצפת, שברי מרנג, שברי שוקולד לבן וקולי פירות יער חמצמץ (€7). בסוף כמובן שכולנו בלענו את הקינוח ואפילו הדבלינאית, שידועה בסלידתה ממרנג, נתנה לו ציון 10 (או 9.5, לא זוכר), אז כנראה שהוא באמת היה נפלא.
אז מה למדנו היום? שיש בדבלין מסעדת דגים ראויה ומגוונת עם תפריט אדיר ומלא הפתעות, שהאיזור של ה-Grand Canal Dock מהמם גם בערב חורפי וקריר, ששווה לבוא ולנסות את תפריט הערב המוקדם (Early Bird) והכי חשוב, שלא כל רשת מסעדות היא כמו מקדונלדס (no offence) ולכן אפשר לקבל מנות ודברים שונים בכל סניף של הרשת.
Millennium Tower, Charlotte Quay, Grand Canal Dock, Dublin 4
צהריים – שני עד חמישי 12:00-15:00, שבת 13:00-15:00
ערב – שני עד רביעי 17:00-21:00, חמישי עד שבת 17:00-מאוחר
עוד לפני שנפתחה המסעדה –
השם MOURNE הוא שם רכס ההרים (אם כי באירלנד אין ממש הרים אלא יותר גבעות) בצפון אירלנד, לא רחוק מהגבול עם הדרום.
על בלפסט אפשר אולי לוותר, אבל ביקור או תקופת חיים באירלנד יהיו שלמים יותר עם טרק בהרי MOURNE. צריך קצת מזל למצוא יום יפיפה, כדי להינות מהטרק הזה. המסלול לא קל, דורש קצת טיפוס מייגע ולחלק מהאנשים נראה ארוך, וירידה קצת תלולה, ובין לבין הנופים משאירים אותך עם פה פתוח (ומזיל ריר ולא בגלל אוכל). אם יהיה לכם מזל תוכלו לראות צבאים בין העצים ביער בסיום המסלול. שווה לחלוטין, למרות שעד היום יש באירלנד ישראלית אחת שתזכור את הטרק ולא בטוח שלטובה 🙂
אהבתיאהבתי