ב' זה ברברת (וגם banter)

אירים אוהבים לדבר. אני בדרך כלל משתדלת להמנע מהכללות גסות נוסח "כל היפנים מנומסים" או "כל הישראלים מדברים עם הידיים", אבל על ההצהרה הזו אני מוכנה לחתום. אירי טוב הוא אירי שאוהב לדבר.

את על האוטובוס והוא עוצר פתאום באמצע הקו. לא, לא נגמר הדלק, הנהגים פשוט מתחלפים; אז למה זה לוקח רבע שעה? אה, כי הם צריכים לספר אחד לשני מה נשמע, ואיך מזג האוויר, ומה הם עשו לפני שעתיים. את עומדת בסופר והתור לא מתקדם? לא, הקופאית לא יצאה להפסקה באמצע חשבון, פשוט הלקוחה שלפנייך קנתה בשר לצלי והיא והקופאית דנות בשאלה איך הכי כדאי להכין אותו. עלית על אוטובוס של שלוש שעות מדבלין לגולווי? אל תנסי אפילו לנמנם; הסבתא שלידך רוצה לדעת מאיפה באת, לאן את נוסעת ואם את לא נשואה במקרה כי יש לה מישהו להכיר לך.

קראתי לזה בכוונה 'ברברת' ולא 'לזיין את השכל' בגלל שבבסיס ההתנהגות הזו עומד משהו מאוד פשוט, ומאוד תמים: האירים אוהבים לשמוע סיפור ואוהבים לספר סיפור. והאהבה הזאת עטופה במוסכמה החברתית שמותר לדבר, בכל סיטואציה. אין הדבר אומר שמותר להיות חצופים, חלילה, או לשאול שאלות גסות רוח; כל פיסת מידע נעטפת בצורה הקונבנציונאלית המתאימה לה.

אם את, למשל, לא נראית אירית, קחי בחשבון שהסבתא שיושבת לידך באוטובוס מתה לדעת מאיפה את ומה את עושה פה. "את לא מכאן, נכון?" תהיה האסטרטגיה שלה (לא שאלה ישירה, ולכן לא תקיפה מדי) וכדאי מאוד שתספקי הסבר מקיף וממצה, אחרת היא פשוט תצטרך להמשיך לדלות מידע (ואז זה לא נעים, כי את עושה רושם שאת לא רוצה לשוחח. פויה!). במקרה שלי (הייתי אז בטיול אחרי צבא) זה נגמר ב-"How can your parents spare you?" יעני, איך את מסתובבת לך בעולם, כשאבא ואמא בטח זקוקים לעזרה בחווה? (אמא אז היתה ספרנית ואבא מנהל בית ספר, אבל זה ממש לא היה רלוונטי).

אי אפשר לברוח מזה: הם רוצים לשמוע מה הסיפור שלכם, וכך תמצאו את עצמכם בתוך שיחה. כשמישהו מזיין לכם את השכל הוא עושה את זה כי הוא טיפוס מעצבן והוא לא מודע לעצמו; כאן עושים את זה מתוך מודעות עצמית ומוסכמה חברתית ברורה – כך מקובל.

Know Mary

כמו שאמרתי, לא קראתי לזה "לזיין את השכל" משום שיש עוד פן לברברת הזאת, והוא קשור לעוד מוסכמה חברתית מקומית: לא להיות לקונים. להגיב באופן מינימליסטי זה לא מקובל, ותשובה פשוטה לשאלה נתפסת כלא-מנומסת. כך למשל, אם את בקופה בפניז והמוכרת שואלת אותך אם את רוצה שקית גדולה ואת עונה כן, היא לא סתם תענה "בבקשה" ותיתן לך שקית גדולה, אלא גם תוסיף משהו כמו "Yeah, it’s handier isn’t it?" או "more room for shopping, isn’t there?". כך מנומס.

בעצם, יש עוד פן לחילופי הדברים בארץ המשונה הזו. האירים עצמם קוראים לזה banter: חילופי דברים עם הרבה הומור וקצת עקיצות, ואיזו קריצה בסאבטקסט. לא הבנתי עד כמה הדבר הזה נוכח בחיים כאן עד ש-K  ואני לא נסענו לאנגליה לפני כמה ימים וישבנו בבית קפה. כשקמתי לשלם בקופה שאלה המלצרית: "Paying together?" ואני – במקום לענות פשוט 'כן' – עניתי "Oh well, it’s about time I treat him". המלצרית הסתכלה עליי כאילו נפלתי מהשמיים: מה את מזיינת לי את השכל? מה פתאום את חורגת מהתסריט? מה זה מעניין אותי מי מבין שניכם משלם בדרך כלל? אז זהו, שהיא אם היא הייתה אירית היא הייתה ממשיכה עם "Ah go on, sure let him pay". זה banter.

אז מצד אחד, נכון שכל קפיצה לסופר לוקחת שלוש שעות, ואי אפשר לסמוך על האוטובוסים שיגיעו בזמן, ותמיד ישאלו אותך שאלות גם כשאת במחזור ועצבנית ועלולה להוריד למישהו כאפה. אבל מצד שני לעולם לא תרגישי בודדה, ותמיד יהיה מישהו לדבר איתו, וחיוכים אמיתיים מחלקים פה בחינם ובשפע. ואני אוהבת חיוכים.

נ.ב.

אם לדבר הוא הספורט הלאומי, כפי שגרסתי כאן, אז המקצה בו האירים מצטיינים במיוחד הוא "מכיר/ה את…?". זוהי עובדה ידועה שאירים אוהבים לחפש מכרים משותפים, ולא ינוחו עד שלא יגיעו הכי קרוב שרק אפשר ("רגע, היית ב-Carraroe? מכירה את Máire?"). ואם היה לי שקל על כל פעם ששאלו אותי אם אני מכירה את (הכנס/י שם של ישראלי) אז… היו לי הרבה שקלים.

מודעות פרסומת