הנמר חוזר? כל הסימנים מצביעים ל… מחלות מין

זה לא יפה לצחוק על אנשים בצרה, ואני ממש לא לועגת לאומה האירית בשעתה הקשה. כבר עברו לא מעט שנים מאז שיאו של "הנמר הקלטי" – תור הזהב של הכלכלה האירית וכל מה שנגזר מכך. גם עבר לא מעט זמן מאז ההתרסקות של 2008 שסימנה באופן סופי את התפגרותו של אותו נמר, וגזירות הצנע שבאו בעקבות הניהול המצטיין של המשבר. ולבסוף, לאחרונה הכריזה הממשלה רשמית על כך שהצנע נגמר. הרבה טלטלות חוו כאן האירים והחיים היו לא קלים, ואכן, השינויים שחלו על החברה האירית באו לידי ביטוי בדפוסי ההתנהגות שלה. יוצאים פחות, קונים פחות, מבזבזים פחות. במקום הבריוש חזרו לאכול לחם, ובמקום ארוחת ערב במסעדה עברו ל-early bird (תפריט מוזל המוגש בדרך כלל בין חמש לשבע בערב).

אמנם הכלכלה מתאוששת, וניכר שאנשים נושמים לרווחה. אבל כמשקיפה מהצד ופסיכולוגית חברתית דמיקולו, אני מאבחנת טראומה חברתית קשה שהותירו שני העשורים האחרונים על הנפש הקלטית. הבושה על ההתנהלות בשנות הנמר נשמעת בין השורות כמו גם בריש גלי (בושה שהיא עצמה מקורה בטראומה קולקטיבית קודמת – נושא לפוסט אחר), ועם הבושה מופיע לו החשש: רק שלא נחזור לאותו מקום.

זהו הסאבטקסט שאני שומעת כשאנשים מתלוננים על מחירי הדירות (אתמול פורסם שמחירי בתים בדבלין עלו ב-24% ב-12 החודשים האחרונים) ושוק השכירויות במצב מגוחך (הנה מה ש-€800 ישיגו לכם. 800!!); על הזמן שלוקח עכשיו להגיע לעבודה בבוקר בגלל שהכבישים עמוסים יותר – אינדיקציה לכך שיותר אנשים מעדיפים לחזור למכונית היקרה על פני נסיעה בתחבורה ציבורית (איטית, עמוסה, ואף היא מתייקרת מרגע לרגע); איגוד המסעדות האירי הודיע על משבר חריף לנוכח הביקוש העולה מצד לקוחות והמחסור החמור הקיים כרגע בשפים; אנשים חזרו לשתות בפאבים במקום בבית; חג המולד בפתח ושוב אי אפשר לחצות בשקט את רחוב גרפטון מבלי להדרס למוות בידי קונים נלהבים. הסאבטקסט, אם כן, הוא אופטימיות זהירה: כן, מצבנו כבר לא כל כך גרוע, אבל הכל עשוי להתחרבש מחר בבוקר. (מזכיר לי לפעמים אומה אחרת בטראומה).

לכן הצחיקה אותי במיוחד הידיעה שקראתי הבוקר בעיתון – סליחה, לא הצחיקה, כי זה לא יפה לצחוק; אירוניה, זה מה שזה. ה-Independent  דיווח הבוקר על עלייה חמורה במספר האנשים שאובחנו כסובלים ממחלת המין המדבקת כלמידיה. מסתבר שיותר ויותר אנשים נדבקו בשנים האחרונות בכלמידיה ופנו לקבלת טיפול. אבל מה שהרג אותי היה הכותרת:

chlamydia

כלומר, זו לא העלייה במספר החולים שמטרידה, אלא העובדה שמספרים כאלה נמדדו כבר – בתקופה החשוכה הידועה כנמר הקלטי. אירלנד, אם כך, משתרללת בדרכה חזרה אל האבדון: אנשים יוצאים יותר, משתכרים יותר, מודאגים פחות, ולעזאזל עם הקונדום.

הזהרי לך אירלנד ושמרי על תומתך! אם לא, יבוא נמר.

IMG_9112

מודעות פרסומת