בירה קרה, הופעות חמות – Whelan's ולמעלה

פוסט אורח מאת K, יו״ר ועדת התרבות והספורט.

כמו בכל עיר גדולה גם לדבלין יש סצנת מוזיקה מגוונת. לצד מופעי ענק שמגיעים לכאן (דבלין היא בכל זאת עיר בירה), יש סצנה שלמה של מוזיקה מקורית וצעירה של יוצרים דבלינאים שמשגשגת לה בין כל מיני מועדונים קטנים ופאבים. החיבור החזק הזה בין מוסיקה אירית מקורית לפאבים הוא ממש לא חדש בתרבות שבה הבילוי היומי, אחרי יום של עבודה קשה, כלל ישיבה בפאב לפיינט יחד עם קצת מוזיקה, ולפעמים גם סיפור ושיר. את מוזיקת ה-Trad (קיצור של Traditional) יכול לשמוע כל זר המגיע לדבלין בוקעת כמעט מכל פאב באיזור טמפל-בר. בכל זאת, קיימים בה, בדבלין, מספר לא קטן של פאבים שכונתיים שבהם עדיין אפשר לשמוע נגנים מקומיים מנגנים מוזיקה אירית משובחת (החיבור בין המושג 'מוזיקה אירית' והתואר 'משובחת' נתון לויכוח). אבל על כך כבר יסופר בפעם אחרת…Whelans pub inside

אז בחזרה לסצנה העכשווית. בעקבות ההיסטוריה של המוזיקה והפאב, לא מפתיע לגלות כי רבים מהמועדונים הקטנים האלה הם למעשה כוכים בפאבים או סתם מועדונים שלבשו צורה ותדמית של פאב. עוד בביקורנו הקודם בדבלין, צדה עייני את ה-Whelan's. Whelan's ממוקם על מפגש הרחובות שבין Wexford ו- Camden (שהם בעצם אותו רחוב עם רחוב Aungier ורחוב South Great George). העדות הראשונה לקיומו של בית מרזח (public house) במקום היא משנת 1772 – המקום נקרא אז Kevin's Port. מאז הוא ננטש, נעלם וחזר, ולבסוף נקנה ושופץ בשנת 1989 על ידי Gary Whelan ו-Ian Keith שהעניקו לו את שמו הנוכחי. בשנת 1999 הוא נקנה מחדש והבעלים החדש החליט להפוך אותו למקום שיקדם כשרונות מקומיים לצד הופעות גדולות יותר מחו"ל, ואכן כך קרה.

ב-Whelan's ישנם שני כוכים להופעות ועוד את הפאב עצמו שמארח גם הוא לא מעט מוזיקה. האולם המרכזי ורחב הידיים מארח את ההופעות היותר רציניות, וכאן ביקרו אומנים גדולים כמו Jeff Buckley ו-Nick Cave, ולא באותה נשימה נזכיר את Arctic Monkeys ואת Damien Rice. למעלה אפשר למצוא את ה-Upstairs at Whelan's , שמארח הופעות קטנות יותר ומקומיות יותר, ולבסוף ישנו את הפאב עצמו שמארח ערבים (לרוב הכניסה חינם) לפי סגנונות שונים כמו רוק, רוק קצת יותר כבד, פולק ואלטרנטיבי (לסיור וירטואלי ב-Whelan's לחצו כאן).

JeffBuckley at whelans

מודעה של הופעה של Jeff Buckley בפאב (http://www.whelanslive.com)

יצא לנו לטפס במעלה המדרגות כבר פעמיים בתקופה האחרונה. לפני קצת יותר מחודש בא לכאן אחד מהאמנים החביבים עלי – Ben Caplan, זמר ופזמונאי (זה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית) מ-Halifax שבקנדה, בעל קול בס מצמרר ועמוק ברמות אחרות. עוד לפני ההופעה ידעתי שלא מדובר בכוס התה של הדבלינאית, אבל בכל זאת התעקשתי לשלם €18 לכרטיס (לא זול בכלל) ולהגיע להופעה.

Ben Caplan Whelans

(Ben Caplan (bencaplan.ca

התחלנו את הערב בכוס בירה נעימה בפאב האפלולי למטה, שנראה מעט שונה מהפאב האירי המסורתי. אמנם הוא מלא בשולחנות עץ כבדים, ברזי נחושת ושיכורים למיניהם, אך התאורה האדומה, התקרות הנמוכות והחדרים המוארכים נותנים לו אווירה מעט אחרת. לקראת פתיחת הדלתות עלינו במעלה המדרגות (וקצת ימינה) אל ה-Upstairs, שהוא חלל שיכול להכיל עד 120 איש בעמידה (והוא עשה זאת בכבוד אתמול בערב) עם המון אופי וכמובן העתק של הבר מהפאב למטה. עד כאן החוויה של Whelan's הייתה נפלאה, אבל לא באנו לכאן כדי לשתות בירה, אלא כדי לשמוע מוזיקה!

את ההופעה חיממה בחורה מעט מגוחכת, Taryn Kawaja, שנראתה חננה רצינית ושרה שירים משעממים נורא (אם כי מאוחר יותר גיליתי שהיא הייתה מכורה לסטרואידים). אחרי כמה שירים שלה עלה Ben Caplan להופעה של שעה וחצי אדירות. לא רק שלבחור יש קול בלתי נשכח ושירים עם גוון כליזמרי מיוחד, הוא פשוט מצחיק. טוב, לא מצחיק – קורע. זו היתה למעשה הופעה של איש אחד שסחף את כל הקהל למערבולת של שירים עוצמתיים כגון Southbound, Birds with Broken Wings ו-Down to the River  לצד בלדות מעולות כמו Belly of the Worm, Seed of Love ו-Drift Apart  ושירים עם המון הומור עצמי שמעלים חיוך וגיחוך כמו Under Control ו- Stranger. בקיצור, הופעה מעולה של זמר מעולה וכריזמטי ברמות אחרות.

אתמול חזרנו שוב כדי לשמוע את Mongoose – להקת בנות דיבלינאית (חלקן אכן מדבלין וחלקן מהסביבה). Mongoose השיקו את הסינגל הראשון שלהן מהאלבום הראשון שלהן, The Bottom Line. הפעם שילמנו רק €7 לכרטיס, אבל בנוסף אלינו שילמו עוד 118 אנשים את המחיר ולכן המקום היה עמוס, מפוצץ, מחניק ומלא אווירה חיובית. גם אותן חיממו שתי יוצמעכיות. האחת בחורה צעירה מ-Galway, (שכחתי איך קוראים לה) שהופיעה יחד עם אחיה על קונטרה בס ונתנה כמה קטעים טובים וכמה משעממים נורא. אחריה עלתה Sinead White, בחורה עם המון פוזה ופרצופים שמתעוותים עם כל צליל שיוצא לה מהפה. היא גם לא הייתה להיט גדול, אבל הכניסה המון אנרגיה למקום.

Mongoose whelans

Mongoose

אחרי ששרדנו 45 דקות של מוזיקה סבירה עד סבירה פלוס עלו ארבעת בנות הלהקה לבמה. ארסנל השירים – או שיותר נכון לקרוא להם קטעים – של Mongoose הוא מאוד מגוון. יש להן קטעים רגועים עם המון משקל על הרמוניה קולית כמו Drifting, Feather Kisses ו-Two Birds, לצד קטעים הרבה יותר קצביים כמו The Bottom Line או Woman on the Beat וגם קטע אחד עם השפעות של מוזיקה אירית מסורתית, Bright Horizon. כמעט לכל קטע של Mongoose יש אופי משלו וקצב משלו עם השפעות של הרמוניות קלאסיות יותר ודואטים של שתי גיטרות, מדי פעם קצת סווינג וגרוב, לעיתים מוזיקה ומקצב יותר ספרדי, והכל בליווי קול הבס המורכב והמופלא של Molly O'Mahony, נגינת הבס הוירטואזית שלAilbhe Dunne , הקונצרטינה, הצ'לו וקולה היציב והמקצועי של Muireann Ní Cheannabháin; ויש גם את Cara Dunne שנראית לא כל כך קשורה, אבל אחראית על כלי ההקשה. אין ספק שמדובר כאן בחבורה סופר-מוכשרת שיש לה הרבה אמירה ומוזיקה מאוד מיוחדת וייחודית. לא פלא שההופעה שלהם נמכרה לגמרי (sold out) כשבע שעות לפני פתיחתה, ומדובר כאן בלהקה שעוד לא הוציאה אלבום!

בקיצור, Whelan's הוא מקום מעולה למצוא הופעות שהן קצת לצד המיינסטרים, ומקום עוד יותר טוב לשבת ולשמוע מוזיקה אלטרנטיבית מקורית על כוס בירה (גינס, היינקן או O'Hara Red – הבחירה של הדבלינאית – אני מעדיף Krušovice). אבל בחיאת דינק, תגידו לאירים שאפשר לסתום את הפה לרגע כששומעים מוזיקה ולא חייבים כל הזמן לספר לחבר/ה שלך מה שעובר לך בראש – יש כאן פלצנים שבאו בשביל המוזיקה ולא לפסטיבל  Spoken word!

Whelan's

25 Wexford Street, Dublin 2

http://www.whelanslive.com/

מודעות פרסומת