The Woolen Mills (דבלין 1)

על הפתיחה של ה-Woolen Mills קראתי עוד בארץ, כמה חודשים לפני שהגענו לדבלין, ומיד סימנתי לי את המקום ברשימת ה'חובה לבדוק'.

מעבר למיקום הפצצה של המסעדה הזו (מול גשר ההייפני היפה, ליד הפסל המיתולוגי של הפטפטניות עם הקניות) זהו פרוייקט של איליין מרפי, שעומדת גם מאחורי ה-Winding Stair. ומאחר ואני כל כך אוהבת את ה-Winding Stair היו הרבה ציפיות מהמקום החדש, שנראה כמו הגרסה הבראסרי-ית והפחות מעונבת של המדרגות (השוכנת בצמוד).

נעים בפנים (צילום: thewoolenmills.com)

נעים בפנים (צילום: thewoolenmills.com)

גם ביום שלישי בערב המקום היה מלא, אבל נמצא לנו מיד מקום שהשקיף על הגשר המקסים. חלל המסעדה ממש יפה, עם מטבח פתוח לאורך המסעדה (מה שהבטיח שהיה חם מאוד בפנים – ואפילו קצת מחניק). התפריט שהונח לפנינו היה ענק, וכלל יותר מדי מנות ממה שהעין מסוגלת להכיל במבט ראשון. בגלל הסידור הלא-קונבנציונלי של התפריט – תשכחו ממנה ראשונה, עיקרית ואחרונה – קצת הלכנו לאיבוד, והאמת שבגלל המטבח הפתוח (וגם קצת געגועים הביתה שהתגנבו להם) חשבנו בטעות שאנחנו קצת ביודל'ה. אבל אנחנו לא. המנות מסודרות בתפריט לפי בשר, דגים, ירקות ו-'Gruel' (האחרונות הן מנות מבית היוצר של מסעדה בשם זה שנסגרה לפני כמה שנים). הבעיה היא שהמחירים של המנות היו אמורים להיות לנו אינדיקציה לגודל שלהן, ואנחנו לא היינו בטוחים שאכן כך הדבר. אז חשבנו פשוט להזמין ביחד כמה מנות לחלוק – סטייל יודל'ה. המלצר שבא לקחת מאתנו את ההזמנה היה די טמבל, כי הוא היה אמור להמליץ לנו מה מתאים (ומה לא מתאים) לסוג כזה של ארוחה – וכאן היה קצת פישול.

הרינג עם סלק

הרינג עם סלק

התפריט היה כל כך עמוס ומלא בדברים מסובכים שקצת נכנסנו להלם, ולדעתי הזמנו את הדברים הלא-מתאימים. בשלב זה אומר שהדעות קצת חלוקות. ההרינג, למשל, היה בעיני מצויין (מוגש על פרוסת לחם עבה, עם פרוסות סלק; €10). כך גם שתי פרוסות לשון-שור מטוגנות בפירורי לחם (€10) אם כי התוספת שליוותה אותם הייתה יותר מדי אחרי שני ביסים (סלט ביצה קשה וסלק, עם תועפות מיונז). עד כאן היו אלה שתי מנות נחמדות בהחלט, שהיו לא בעיתיות לחלוק (K ואני חברים טובים). המנה השלישית שהזמנו הייתה חומוס מארטישוק ירושלמי (€8) שהיה טעים מאוד בביסים הראשונים ואחר כך גם הוא כבר היה יותר מדי. הוא הוגש עם חתיכות גסות של תפוחי אדמה אפויים להפליא עם עשבי תיבול טעימים, אם כי הרבה קשר בין שני האלמנטים על אותה צלחת לא היה. לצערי הזמנו גם צלחת צ'יפס עם איולי, שהייתה די מיותרת. הזמנו אותה אחרי התייעצות עם המלצר הדביל, שלא הבין שאנחנו לא ממש יודעים מה מהתפריט המסובך הזה אנחנו אמורים להזמין. יחד עם הארוחה שתינו כוס שרדונה וכוס של Grenache, ולקינוח חלקנו פאי ריקוטה ופירות יער שהיה מצויין. החשבון יצא €51.75.

לשון-שור בפירורי לחם

לשון-שור בפירורי לחם

הסיכום הוא שאין סיכום. שנינו די משוכנעים שפשוט לא הבנו את הקונספט של המסעדה, וחבל שהמלצר לא היה קצת יותר אינטיליגנטי והסביר לנו. K לא התרשם במיוחד מהמנות שכן אכלנו. אני חושבת שיש דווקא מקום לחזור לשם ולנסות דברים אחרים מההיצע העצום של התפריט, עכשיו כשאנחנו מבינים קצת יותר מי נגד מי. בשולחנות שמסביבנו הגיעו מנות שנראו משגעות, כמו אנשובים כמנת פתיחה, מולים באייל, או המבורגר מנתח לחי. טוב שיש למה לצפות.

עדכון חשוב: כמה חודשים טובים אחרי שנכתבה הביקורת לעיל חזרנו מלאכי, K ואנוכי ל-Woolen Mills בשבת בערב, ואני רוצה להכריז כאן מעל דפי הבלוג שהמצמרה (איך אומרים Woolen Mills בעברית?) היא אחת ממסעדות ה-must של דבלין. הדגיגונים המטוגנים עם דיפ מיונז וואסאבי הם להיט היסטרי, חומוס הארטישוק טעים יותר ממה שגרמתי לכם אולי לחשוב, ולא ראיתי בחיי שניצל יצירתי כל כך כמו זה שנחת אצל מלאכי (עטוף בקריספ פתיתי תירס על מצע מפנק של קייל, שמנת ובייקון עם קטשופ תפוחי עץ. Oh my!). התפריט התעדכן מעט והמנות מסומנות לפי מה שמתאים להיות מנת פתיחה ומה עיקרית, וזה בהחלט מקל על העניין. קינחנו בטארט אוראו ופנקוטה רובארב, ואני התפנקתי לי בברנדי קאלוואדוס בזמן שמלאכי ועידו פירקו בקבוק של ברברה. ותסלחו לי מאוד, אבל עם מנות עיקריות (נדיבות) שחגות סביב ה-22 יורו למנה (ואף דרומה מזה), אין לי ספק שזוהי אחת המוצלחות במסעדות שיש לדבלין להציע היום. מלאכי הבטיח שישוב לשם, וכך גם אני.

הייתי כותבת גם על ארוחת הבוקר שנאכלה שם כמה ימים קודם לכן, אבל זה ממש חורג מהמנדט של הפוסט הזה. רק אומר דבר אחד: פרנץ' טוסט pb&j. תודה ושלום.

מסעדות מומלצות בדבלין Woollen Mills

כן, זה מה שאתם חושבים שזה.

The Woolen Mills

42 Lower Ormond Quay, Dublin 1

שני-שבת 09:00-23:00; ראשון 12:00-22:30

+טלפון 353-1-8280835

מודעות פרסומת