סנובית, ב-Penneys כבר היית?

15 בנובמבר 2014

טוב, ניסיתי להתעלם, אבל הגיע הזמן לדבר על הפיל שבחדר. כי אין, פשוט אין אפשרות לדבר על החיים היומיומיים באירלנד מבלי להתייחס לתופעה העל-טבעית הזו. עלבתי בה בקביעות, ואני עומדת מאחורי כל מילה. ביני ובין עצמי (וביני ובין חברים, ומעל עמודי הבלוג הזה) קראתי לה מזבלת ההלבשה, מקדש הזבל, קתדרלת הג'אנק, בורדלו הנעליים הגדול; כן פניז, אני מדברת עלייך.

חנות הדגל של פניז ברחוב מרי. כי לכל קתדרלה יש כיפה

רובכם בוודאי מכירים את הנבלה הסרוחה הזו בתור Primark, אבל הידעתם שזוהי למעשה רשת אירית, שהחנות הראשונה שלה נפתחה בדבלין בשנת 1969? באירלנד הרשת נקראת Penneys ובשאר העולם Primark, אך מדובר באותה חיה בדיוק: מאות מטרים רבועים של אופנה (בעיקר), באיכות שאין שווה לה ובמחירים תת-רצפתיים. תזהו את החנות לפי נחילי האנשים שפורצים ממנה, נושאים שקיות חומות עם לוגו הטורקיז. לרשת יש עשרות (אם לא יותר) חנויות ברחבי אירלנד, ואני מוכנה להשבע שאין בית אחד – בית אחד!! – בכל האי הירוק הזה שאין בו לפחות פריט אחד שנקנה בפניז. לא אחת שמעתי את הבדיחה שאם יום אחד פניז יפשטו את הרגל, האירים ייאלצו ללכת ערומים (או שמא זה נאמר ברצינות?).

אז מה לעזאזל הבעיה שלי עם פניז? הבעיה היא שאנחנו מקיימות יחסי אהבה-שנאה. אהבה, כי אי-אפשר לעמוד בפניה. שנאה, כי קנייה בפניז נוגדת את השכל הישר. בולמוס קניות מופרע שהוא כל מה שדפוק בעולם המערבי הקפיטליסטי של ימינו, ומנגד הדחף העז לקנות 7 זוגות של נעליים מהממות בפחות מ-50 שקלים.

תוך כדי כתיבת שורות אלה אני מכורבלת לי בשמיכת הפליז הסגולה שלי (פניז), כפות רגלי מלטפות את בקבוק המים החמים (פניז), שערי אסוף בקליפס (פניז). כבר מאוחר ואני לובשת פיג'מה (פניז) ומעט חשוך לי אז אני אדליק את מנורת השולחן (פניז). אופס, שפכתי את הקפה ומזל שהספל לא נשבר (פניז), אז לא נורא, אני אביא מגבת לנגב (פניז). האם התמונה מתחילה להתבהר?

כי הפיתוי כה גדול. זוג נעליים ב-€5, שלישיית גרביים ב-€3, שמלה ב-€7, ליפ גלוס ב-50 סנט. ברור שאת לא צריכה, אבל עזבי לא צריכה, את גם לא ממש רוצה; את לא רוצה כי זה זבל, ואת יודעת שזה זבל – זה יתפרק / ידהה / יעלם / יפול / ישבר / יתמוסס / ירקב בעוד שלוש כביסות / שלוש דקות / שלוש שלוליות גשם. והנה את שוב כאן, כי הנבלות האלה מחליפים את הסחורה בחנות כל שלושה (!) ימים בידיעה שאת תבואי לבדוק מה חדש; ואת בכלל פה רק כי נקרעו לך הגרביונים, אבל הגרביונים בקצה השני של החנות ועד שאת מגיעה לשם את כבר גוררת (לא סוחבת – גוררת, על הרצפה) סל ענק עם שטויות. והכל מריח מפלסטיק ודבק, ואת יודעת שאת לא הולכת לקנות את כל הג'אנק הזה בכלל ובזבזת עוד שעתיים מהחיים שלך, ואז את כן קונה את כל הג'אנק הזה ובאה הביתה ומגלה ש– סורפרייז! – זה ג'אנק.

לאורך השנים ביליתי בדבלין עם מגוון של יצורים בני המין הנשי, כל אחת מהן ברת-דעת, אינטליגנטית, שקולה ובעלת סטייל. חלקן אפילו בעלות מודעות סביבתית מפותחת. אך אף לא אחת מהן הצליחה לעמוד בפני ריח הפלסטיק, בסטות הקרדיגנים, הררי הצעיפים. אני עפר לרגלייך, פניז.

לכן, כהומאז' לחנות העל-טבעית הזו, הרשו לי לחלוק עמכם 11 שיעורים חשובים ולקחים לחיים שפניז לימדה אותי:

למדי להעריך את הגוף שלך. לא, אני לא מתכוונת להערכה עצמית, אלא לתפיסה חזותית: היכולת להרים חולצה מתוך ערימה ולדעת להעריך אם הציצקעס שלך יצליחו להדחס בפנים. כי בפניז לא כל מידה 38 היא באמת 38, והתור לחדר ההלבשה עשוי לייאש גם את הנחושה בנשים.

גם הנערה הביישנית ביותר יכולה לקבל בטחון עצמי. אפרופו התור לחדר ההלבשה, גם אם את מאלה שבטירונות חיכתה שכולן יילכו לישון וגם אז התקלחה רק עם בגד ים, תופתעי לגלות את עצמך בעירום חלקי מתערטלת מול המראה במרכז החנות ההומה ביותר בדבלין. כי לפעמים התור באמת ארוך.

כשאת קונה נעליים, ודאי שאת מודדת זוג. זה אולי נראה לך דבר די מובן מאליו, אבל אלא אם כן כף-רגל אחת שלך היא 38 והשנייה 42, ודאי שזוג הנעליים שלקחת הוא אכן זוג ולא שידוך מתעתע של לקוחה מפוזרת או עובדת מסטולה שכבר לא רואה בעיניים. ובאותו עניין: קולב הוא רק קולב, ואין כל קשר בין המידה שמופיעה על המדבקה שלו ובין המידה של השמלה שהרגע דחפת לשק. אם זה נראה לך קטן מדי, סביר להניח שזה לא יתאים לך.

אל תסתנוורי. את לא סינדרלה ואלה לא זוג.

מזוודה זה לא רק לטיולים. כי לגמרי לגיטימי להכנס לפניז עם מזוודה ריקה, ולצאת עם מזוודה מלאה ברכישות החדשות. פעמים רבות חזיתי במראה של נשים שעומדות בלי בושה ביציאה מהחנות, דוחסות את 17,000 השקיות שלהן לתוך מזוודה שהובאה מבעוד מועד (או שמא נקנתה אף היא זה עתה בפניז). אם זה עוזר לך, את רשאית לדמיין שזה פשוט תרומה לילדים נזקקים.

אושר הוא בר-חלוף. העקבים-לכה-שחורה האלה מדהימים, הם עושים לך קרסול סופר-סקסית, הם מתאימים בול לשמלה שיש לך בבית והם נוחים לאללה. נסי לא להקשר אליהם יותר מדי, כי לפני שתספיקי להגיד "תודה, פניז" התפרים הולכים להיפרם, העקב יתפרק והלכה תדהה. עולם אכזר.

לעשות פיפי זה כל כך אובר-רייטד. הנה, את מסתובבת בפניז כבר שלוש שעות ולמרות שאין כאן שירותים עדיין לא עשית במכנסיים. את רואה? אפשר גם בלי לחפש שירותים כל הזמן.

היוהרה ממך והלאה. את תלמדי למחול על כבודך אחרי שתראי ברחוב בפעם האלף עוד אירית ג'ינג'ית עם אותם מטריה, כובע, וחצאית פרחונית בדיוק כמו שלך. פתאום כבר לא יפריע לך שלכולם יש בדיוק את אותם הדברים שלך יש. מקוריות זה ממש לא שם המשחק פה.

דיכוי גברים היא תופעה אמיתית ומדאיגה. לא ראיתי כמות כזו של גברים אומללים כמו זו שבפניז. הם נשרכים אחרי נשותיהם במעלה ובמורד המדרגות הנעות, גוררים את שקי הענק עם מבט של זומבי בעיניים, מצופים לספק קריאות התפעלות לגבי כל טייץ נצנצים או עניבת פפיון שמראים להם. את אלה מביניהם ששפר עליהם מזלם תוכלו לראות לאורך "קיר הנשמות האבודות" (החזית של Forever 21 מעבר לרחוב, מול הכניסה לפניז). הם אמנם עומדים שם כבר מהבוקר בקור ובגשם, אבל הם יודעים מה מחכה להם בפנים; כאן לפחות אפשר לגנוב וויי-פיי מהמקדונלד'ס הסמוך.

"זול" הוא קונצפט אבסולוטי, לא יחסי. פניז: זול. כל השאר: יקר. כולל שוק רמלה-לוד.

זוועות המלחמה טרם פסו מן העולם. הסכם יום שישי הטוב אולי נחתם כבר לפני יותר מעשור, אבל אירלנד היא עדיין אזור מלחמה מדמם. הרצפה של פניז בשעה שבע בשבת בערב נראה כמו דרי אחרי בלאדי-סאנדיי, ויום אחד U2 יכתבו על זה שיר.

פניז תרמה רבות לתרבות ולשפה האירית. כבר אמרתי שהאנגלית באירלנד שונה מאנגלית במקומות אחרים בעולם, ואם אתם תוהים איך אומרים "תודה" באנגלית אירית לכו לקנות חולצה בפניז ולבשו אותה בפומבי. אתם כבר תבינו לבד.

הרשימה הזו מוקדשת באהבה לאילונה, הסנובית מספר אחת.

ניווט ברשומות

← Tiger – כשמקס-סטוק פגש את איקאה בדבלין

כדורסל למען השלום →