בין טוקיו לדבלין – Musashi (דבלין 1)

**פוסט אורח מאת קט-קט**

נפל בחלקי המזל הרב להתארח אצל הדבלינאית לשבוע בזמן ש-K נעדר מהבית לצרכי עבודה. המזל הלך והשתפר כשהיא ביקשה ממני לתרום את חלקי לבלוג. אז הנה, גם תורי הגיע.

דבלין ואני נפגשנו לראשונה (ובפעם היחידה עד כה) לפני כעשור. גם אז באתי לבקר את הדבלינאית, בסיבוב הראשון (והממש ממש ממש לא אחרון) שלה בארץ הירקרקה הזו. המון השתנה מאז, ובו זמנית כמעט כלום. האירים אותם אירים, הגינס אותה גינס.

הדבר הראשון שמכה בך, מלבד המבטא הבלתי אפשרי, הוא הנימוס. נימוס בכל מקום. אנשים מתנצלים כשאת נתקלת בהם, שלטים מתנצלים על כך שהם גורמים לך אי נוחות בהיותם תלויים, אוטובוסים מתנצלים על כך שאינם בשירות. תוך שעות ספורות מרגע הנחיתה, כבר דברתי נימוסית-אירית שוטפת במלמלי sorry לכל אישה, ילד ופח אשפה סביבי. מתוקף היותי יפנו-פילית, הרגשתי שהגעתי לגן עדן שני. הנה, אמרתי לעצמי, עוד מדינה בה כל אחד מתנצל על עצם קיומו פן יפריע לך בנשימותיו – ממש כמו ביפן, והטיסה זולה וקצרה בהרבה!

סשימי בחירת השף

סשימי בחירת השף

בכל אופן, לא לשם כך התכנסנו. ידעתי שבבואי להתארח אצל הדבלינאית, תוטל עלי משימה קשה: אכילה מכל הטוב שיש לעיר הזאת להציע. אבל הסכמתי להיות קרבן למען הציבור הרחב, וכך יצאנו לדרך ומצאנו את עצמינו נוגסות במיטב העוגות, הכריכים והתבשילים שהצלחנו להניח עליהם את שפתותינו בפרק זמן כה קצר. עכשיו, אינני גאון קולינרי. למעשה, מבחינתי פסטה שבושלה עד כדי עיסתיות והוטבעה בחמאה זהו שיא האושר. לכן מצאה עבורי הדבלינאית אתגר שלחלוטין נופל בתחום שלי: אוכל יפני.

ל-Musashi הלכנו בצהריים גשומים ודבלינאיים במיוחד. הושיבו אותנו בשולחן זוגי וקטן בחלל מחופה עץ בהיר, ומיד הגישו שני ספלוני תה ירוק. קבלו נקודת בונוס ראשונה. בונוס שני קיבל תפריט הצהריים המציע מבחר מנות בכחצי ממחירן הרגיל. אני, ששעה לפני כן לירלרתי לדבלינאית בשבחי הראמן היפני החזרזירי והמשובח, הזמנתי ראמן עוף (€7.99). היא הזמינה אטריות אודון בקארי (€7.99) ולפתיחה חמש פיסות סשימי מבחירת השף (€7) וקנקנון סאקה חם (€7.95).

אודון שרימפס ועוף ברוטב קארי

אודון שרימפס ועוף ברוטב קארי

כיוון שאני ודגים לא חברים, הסאשימי טופל היטב על ידי הדבלינאית שטרחה ליידע אותי על טיבו ואיכותו של כל נתח. הצטיין במיוחד הדיונון שהפתיע בטריותו, והתיבול של האורז היה נפלא. בגזרת המנות העיקריות, מנת האודון תוארה כ"חריפה בדיוק במידה, עם שרימפס טריים ומתפצחים בפה" והאטריות "לא סתם לוקשים, אלא בדיוק האטריות שמצפים לקבל כשמזמינים אודון". ואילו הראמן – הו, הראמן. המרק היה לבנבן כנדרש, חם ומתובל בדיוק כמו שצריך; האטריות נכחו בנדיבות ונהנו מחברת העלעלים והבמבוק ששחו לצידן. נקודת התורפה היחידה היו נתחי העוף (מי בכלל אוכל ראמן עם עוף? איפה החזרזיר?) שנפרסו עבה מדי, מה שהקשה על אכילה אלגנטית, אבל לא נורא.

בונוס שלישי מקבל הצוות, שפטפט בנימוס ביפנית צחה וגרם לי להתגעגע לארץ השמש העולה, בה האטריות והאורז זורמים כמים במקום גשם גשם משמים.

ראמן עוף ליום גשום

ראמן עוף ליום גשום

Musashi

15 Capel St, Dublin 1

פתוח שני-חמישי 12:00-22:00; שישי-שבת 12:00-23:00; ראשון 12:00-22:00

מומלץ להזמין מקום בטלפון 01-5328068

מודעות פרסומת