ובינתיים בצפון: איך מעליבים באירית עם קארי ויוגורט

הקשר הפוליטי והטעון שבין שפה לסכסוך בצפון אירלנד נראה חי מאי-פעם. בדיון שהתקיים היום במועצת המחוקקים של צפון אירלנד (Northern Ireland Assembly) עשה חבר המועצה גרגורי קמפבל משהו ממש לא לעניין: לאחר שקיבל את רשות הדיבור מיו"ר המועצה, הודה לו קמפבל במילים "Curry my yogurt, can coca coalyer". זיהיתם נכון, זהו ג'יבריש טהור, אבל זה היה אמור להיות החיקוי של קמפבל לנוסח התודה על רשות הדיבור באירית (כפי שנהוג לעשות בפרלמנט האירי): Go raibh maith agat, Ceann Cohmhairle ("תודה לך, אדוני היושב-ראש").

קמפבל המשיך בדבריו באנגלית נורמלית (לא בג'יבריש) והציג את השאלה שלו בפני שרת התרבות של צפון אירלנד קארול ני הולין, המכהנת מטעם מפלגת שין פיין. תגובתה הייתה: אתה איש צר-מוחין, ואני לא מוכנה לכבד את שאלתך בתשובה. אאוץ'!

על מה כעסה השרה ני הולין? ולמה עלב בה מלכתחילה חבר המועצה קמפבל? הדיון עצמו עסק בהתווית אסטרטגיה לתמיכה בשפה האירית ובשפה הנקראת אולסטר-סקוטס (Ulster-Scots), שתיהן שפות המדוברות בצפון אירלנד. המאבק הוא לא רק על תוכניות והזרמת כספים, אלא גם בהכרה ואולי אף התנגדות לדיכוי; אבל בצפון אירלנד כמו בצפון אירלנד, לא תמיד קל להבין מיהו המדכא ומיהו המדוכא.

האירית היא שפתם של האירים – הם חשים כלפיה רגשות עזים (אם כי רובם אינם יודעים אותה) ובמידה רבה השפה היא חלק מהגדרת הזהות העצמית והלאומית שלהם. אך בעוד שברפובליקה (כלומר לא בצפון אירלנד) מעמדה של האירית מעוגן בחוק ויש אפילו משרד ממשלתי המוקדש לטיפוח השפה, מעמדה של האירית בצפון אירלנד רחוק מלהיות יציב. דוברי האירית הם מיעוט בצפון אירלנד, והסיבה לכך היא שרובם המכריע של דובריה הם קתולים – מיעוט בצפון אירלנד בפני עצמו. אחד הדברים שמיד בולטים לעין כשחוצים את הגבול מהרפובליקה לצפון אירלנד הוא השילוט; השילוט הדו-לשוני שקיים בכל מקום ברפובליקה (אירית תמיד למעלה, ואנגלית מתחתיה) נעדר כמעט לחלוטין מהנוף בצפון.

מצבה של האולסטר-סקוטס, לעומת זאת, מבלבל עוד יותר. זוהי שפה ממשפחת הלשונות הגרמאניות, קרובה מאוד לאנגלית, ומקורה בסקוטלנד (שם היא נקראת סתם סקוטס, Scots); הסקוטס הובאה במאה ה-18 על-ידי סקוטים שהיגרו למחוזות הצפוניים של אירלנד (אולסטר, Ulster), וכיום Ulster-Scots מזוהה כנפרדת מ-Scots. ויכוח אינסופי ניתש סביב השאלה "האם סקוטס היא דיאלקט של אנגלית, או שמא שפה בפני עצמה?" (בעיקר משום שאין לסקוטס כתיב סטנדרטי, וכן משום שאנשים רבים מתייחסים לסקוטס פשוט כ"אנגלית עם מבטא סקוטי", אם כי אכן שתי הלשונות קרובות מאוד). מבחינה בלשנית אין לשאלה הזו תשובה – כמעט בלתי אפשרי להגדיר בדיוק מתי שפה נגמרת ודיאלקט מתחיל, או להיפך. אך מבחינה אידאולוגית בהחלט אפשר להבין את החשיבות של ההגדרה של אולסטר-סקוטס כשפה: אם יש לך שפה, אתה עם; ואם אתה עם, יש לך לגיטימציה. ובצפון אירלנד, לגיטימציה היא במידה רבה שם המשחק.

נחזור לשני הניצים בקרב שהתרחש אתמול: קמפבל הוא חבר במפלגת DUP (Democratic Unionist Party), שכשמה כן חזונה: Union, או יותר נכון: חיזוק האיחוד עם בריטניה. נראה שבחבל ארץ זה, שנלחם בציפורניים על הצביון הבריטי שלו במשך כמה עשורים, עדיין יש צורך לתבוע את הלגיטימציה שלו להיות חלק מהממלכה המאוחדת. מול קמפבל ניצבה שרת התרבות ני הולין, ממפלגת שין פיין (Sinn Féin). המפלגה מזוהה עם המיעוט הרפובליקני של צפון אירלנד (רוב רובו קתולי), השואף אף הוא לשלום ואחווה ורעות, אך גם לרפובליקניות; בריטניה החוצה, תשאירו את אירלנד לאירים, ותנו לנו לעשות סדר בבלגן.

שתי השפות, אירית ואולסטר-סקוטס, הן שפות מיעוט. רוב האנשים בצפון אירלנד מדברים רק אנגלית, וידעו אולי מילה או שתיים בסקוטס או באירית. אבל הדיון שהתקיים היום היה סביב שפות מיעוטים ושפות בסכנת הכחדה, והאמת שקמפבל יצא ממש טמבל כי הוא דווקא העלה נקודה מאוד חשובה: לאירית יש יחסי ציבור מצויינים, והיא נהנית מהגנתה של הרפובליקה מעבר לגבול; מעמדה של האולסטר-סקוטס, לעומת זאת, מעורער מינוס. אחרי הפתיחה הצולעת שלו הוא המשיך ושאל: "אולי במקום לדבר על אסטרטגיה לגבי אירית ועל אסטרטגיה לגבי אולסטר-סקוטס נוכל לנקוט גישה כוללנית יותר ולדבר על אסטרטגיה לשפות מיעוטים, וכך אף אחד לא ירגיש מודר?". העקיצה שלו כוונה היטב: כמו ברפובליקה, גם בצפון אירלנד ניתן לשלוח את הילדים לבית ספר שילמד בשפה האירית בלבד; האם יש למערכת החינוך פתרון דומה לילדים שבאים מרקע של אולסטר-סקוטס?

צודק. אבל למה הוא היה חייב להיות כזה דוש-באג?

העיקר שמעניין שם בצפון.

מודעות פרסומת