על שפה באירלנד

שפה באירלנד זה לא דבר פשוט.

בחוקה של אירלנד, תחת הסעיף הדן בשפת הרפובליקה (סעיף 8) נכתב באירית:

Ós í an Ghaeilge an teanga náisiúnta is í an phríomhtheanga oifigiúil í.

כן, הא? ובתרגום לשפה נורמלית: "מאחר והאירית היא השפה הלאומית, היא הינה השפה הרשמית העקרית." ומיד לאחר מכן נכתב:

Glactar leis an Sacs-Bhéarla mar theanga oifigiúil eile.

"יחד איתה נכללת האנגלית כשפה הרשמית הנוספת". כלומר, לפי החוקה ובאופן רשמי, השפה האנגלית אינה השפה העיקרית של אירלנד – אלא דווקא האירית.

שילוט רחוב דו-לשוני הוא הסטנדרט באירלנד.

שילוט רחוב דו-לשוני הוא הסטנדרט באירלנד.

מה זה אירית? זה לא פשוט אנגלית עם מבטא אירי?

אירית (באנגלית: Gaelic או Irish; באירית Gaeilge או Gaeilinn) היא שפה ממשפחת הלשונות הקלטיות. אחותה של הסקוטית, בת-דודתן של הוולשית והברטונית, זוהי שפה עשירה ומרתקת. במשך מאות שנים הייתה האירית השפה המדוברת על-ידי רוב תושבי האי, אך מהמאה ה-16 ואילך החל מצבה של האירית להתדרדר והיא איבדה ממעמדה לטובת האנגלית. רבים מסכימים על כך שהיה זה "הרעב הגדול" (the great famine, באירית an gorta mór) שתקף את האוכלוסייה הענייה של אירלנד במחצית המאה ה-19 שבישר את מותה של האירית, שהייתה שפתה של רוב האוכלוסייה החלשה באירלנד; לפי הערכות, כמיליון מתו ברעב, ומיליון נוספים היגרו לארצות אחרות דוברות אנגלית. השפה למעשה ננטשה, וכמו דובריה, כמעט שמתה. כיום כבר לא קיימים דוברים מונו-גלוטים (כאלה שיודעים רק שפה אחת) של אירית, וכל דוברי האירית הבוגרים באירלנד כיום הם בהכרח גם דוברי אנגלית.

אבל מי בכלל מדבר אירית?

לפי הסקר האחרון שנערך אודות שימוש בשפה באירלנד, רק 1% מהאוכלוסיה הצהירו שהם דוברי אירית באופן יומיומי (ומחוץ למסגרות כמו מערכת החינוך). אותם מעטים מתרכזים בעיקר באזורים הנקראים Gaeltachtaí, מעין שמורות של דוברי אירית שהממשלה הכירה בהם רשמית כאזורים בעלי עדיפות לאומית, ונתנה כל מיני מענקים לדוברי האירית שבחרו להמשיך לחיות שם; שמורות-טבע של שפה. באופן תאורטי, ילד יכול לגדול היום בגיילטאכט מהפעוטון ועד התיכון באירית בלבד. ישנם בתי ספר המלמדים באמצעות אירית בלבד, אפשר ללכת למכולת לקנות ביצים באירית, להתבדר על-ידי טלנובלה או כוכב-נולד כלשהו בערוץ דובר אירית, ולהזמין pionta Guinness בפאב. אבל דוברי האירית אינם חיים בואקום, ואין לשפה סיכוי מול היתרונות והיוקרה של האנגלית.

אז מה מדברים שאר 99% מהאוכלוסיה (וכן אותו 1% של דוברי אירית כשאין לו כוח לדבר אירית)?

התשובה הפשוטה היא, כמובן, אנגלית.

התשובה המורכבת יותר היא סוג מסויים של אנגלית – התלוי במי אתה ואיפה אתה גר.

לצד האנגלית הסטנדרטית, האנגלית הנפוצה והמדוברת כיום על-ידי רוב אוכלוסיית אירלנד נקראת אנגלית אירית (Irish English, או גם Hiberno-English). זוהי אנגלית שיש לה מאפיינים יחודיים, והיא למעשה תוצר של מספר תהליכים ונסיבות שגרמו לה להראות כפי שהיא נראית כיום. היא הושפעה רבות מהשפה האירית, אך גם השתמרו בה מאפיינים דיאלקטליים אזוריים של דוברי אנגלית שהגיעו מאנגליה, וויילס וסקוטלנד. היא שמרנית מאוד (ניכרים בה מבנים ומאפיינים שכבר חלפו מן העולם בהשוואה לאנגליות אחרות), אך גם חדשנית מאוד (תוצאה של תהליכים שקשורים במעבר ההיסטורי של דוברי האירית לאנגלית, או סתם שינויים שקורים באופן טבעי בשפה לאורך זמן).

כשרובנו חושבים על אנגלית באירלנד, אנחו חושבים על המבטא. אבל גם כאן העניין לא פשוט, שכן ישנם כמה וכמה מבטאים: צפון אירלנד לעומת הרפובליקה, כפרי לעומת אורבני, צפון דבלין או דרום דבלין, בני עשירים וצווארון כחול, קתולים ופרוטסטנטים. אך אנגלית אירית היא לא רק מבטא, וניתן לזהות את המאפיינים היחודיים שלה בתחביר, באופן שבו מתנהל השיח, בפרגמטיקה ובמורפולוגיה. כל אלו מבדילים בין האנגלית האירית לאנגליות אחרות מרחבי העולם, עד כדי כך שדוברי אנגלית אחרים עשויים שלא להבין אנגלית אירית.

ומה עוד מדברים באירלנד?

בשנת 2011 היה אחוז התושבים באירלנד שאינם ילידיים (כלומר, שלא נולדו באירלנד) 12%, רבים מהם ממדינות האיחוד המזרח-אירופאיות (בעיקר מפולין, ליטא ולטביה). מחקרים מרתקים אודות רכישת שפה אצל המהגרים התפרסמו בשנים האחרונות, והם מעניינים לא פחות בשל העובדה שהם מסייעים לנו להצביע על מאפיינים שמתפרשים כ"איריים" במיוחד בעיני המהגרים, אותם הם מאמצים (במודע או שלא במודע). כיום ניתן לשמוע ברחבי האי שפות רבות אחרות מלבד אירית או אנגלית, כמו רומנית או אורדו, טאגאלוג ופורטוגזית.

אבל את מי זה מעניין?

אותי, כמובן! יש לי המון אהבה לשפה המדוברת כאן (לא משנה איך תקראו לה), והמון מחשבות עליה. בימים אלה אני מתרכזת בעיקר באנגלית המדוברת באזור מערב קלייר, מחוז הנמצא במערב אירלנד, שהשפה האירית שרדה בו עד לאחרונה. אני חוקרת את הדקדוק של האנגלית המיוחדת הזו ומנסה להבין מה הופך אותה למה שהיא. אבל גם כאן בדבלין האזניים שלי עובדות שעות נוספות, וכמו שנאמר: הפנקס פתוח והיד רושמת. הגלגלים מסתובבים אצלי כל הזמן, אז לא מזיק גם להעלות על הכתב מדי פעם את מה שאני שומעת וחושבת.

השארו עמנו.

מודעות פרסומת