האלווין אירי: רוחות ונשמות טועות

הערב מציינים ברחבי העולם הנוצרי מועד הידוע במדינות דוברות האנגלית כ-Hallowe’en, ובהתאם למגמה הכללית במקומות אחרים בעולם (כך נראה לי לפחות), החג מתהדר כיום בשלל מאפיינים אמריקאים: הדלעות מגולפות-הפרצוף מחייכות חיוך חסר-שיניים מכל חלון ראווה, קורי עכביש מלאכותיים נתלים על חזיתות הבתים, ונכון לזמן כתיבת שורות אלה כבר נקשו לי שלוש פעמים על הדלת בחיפוש אחר ממתקים. כשאני חושבת על זה, אין לי מושג איך אומרים trick or treat באירית, ויש לכך שתי סיבות: האחת היא שאני באמת לא יודעת (זה לא היה בתוכנית הלימודים); והשנייה היא שבאופן שמשקף את הקשר הסוציולוגי-לשוני, הקונצפט הזה – כמו המילה "גירושין" – היה עד לפני כמה שנים זר לחברה האירית, ולכן אינו קיים בשפה.

החג הזה, אם כן, עשוי להראות במבט ראשון כגרסה משוטחת ומתומצתת של מקבילו האמריקאי – הזדמנות לילדים לכייף ולמבוגרים להתחפש, ובאופן כללי התחושה היא שכל קיומו נובע מהצורך לעבור אותו כדי שאפשר יהיה להתחיל את הספירה לאחור למה שכולם באמת מחכים לו (חג המולד). אבל זה לא תמיד היה כך, ובחברה האירית המסורתית החג (הידוע גם כ-All Souls’ Night או November Night) היה בעל משמעות מורכבת יותר מסתם להסתובב בתחפושת של מכשפה סקסית או לארח את החבר'ה למרתון סרטי אימה.

האתר הניאוליתי Knowth, לא רחוק מדבלין

האתר הניאוליתי Knowth, לא רחוק מדבלין

על אף היותה של אירלנד קתולית מאוד ודתית מאוד, חלק נכבד מהמסורות והמנהגים של החברה האירית המסורתית אינם קשורים לתורתה של הכנסייה. העיסוק ב"עולם האחר" (The Other World) – עולם של רוחות, שדים ושדונים – קיים באירלנד כבר מאות שנים, ושורשיו נעוצים בעולם הפגאני של טרום הנצרות. בכל רחבי האי פזורים מבנים מגליתיים מרשימים וגבעות מסתוריות כמו זו שב-Knowth, למשל, שאלפי שנים אחרי שהסיבות לקיומם והידע אודותם נעלם הפולקלור המשיך לשמר אותם בזכרון הקולקטיבי המקומי. וכך הפכו האתרים האלה למקום משכנן של הרוחות, שהפולחן סביבן השתמר באופן מעורר התפעלות בארץ קתולית כל כך. הרוחות (fairies, “the Good People”, “the Wee Folk” ועוד כינויים אחרים) מופיעות בפני אנשים שיש להם היכולת לראות אותם, או שהן מופיעות כשהן צריכות משהו מאיתנו כדי "להמשיך הלאה". לפעמים אלו הם קרובי משפחה שנפטרו, ולפעמים אלו הם יצורים קטנים וירוקים שקיימים רק בעולם האחר. הן נוטות להופיע במקומות מסויימים או בימים מסויימים בשנה, כמו האלווין.

פעם היה פה משהו, היום יש פה קצת פחות. Navan Fort בצפון אירלנד

פעם היה פה משהו, היום יש פה קצת פחות. Navan Fort בצפון אירלנד

ליל ה-31 באוקטובר והיום שאחריו הם ימים בהם נהוג להתפלל עבור הנשמות. נשמות רבות מסתובבות ביננו, והן זקוקות לתפילת המיסה כדי להמשיך הלאה. למרטין "ג'וניור" קריהאן (Crehan), נגן כינור מוכשר ממחוז קלייר ואדם שתרם רבות מהידע שלו לחברה האירית לפולקלור, יש סיפור על הכומר שנשארה לו עוד מיסה אחת לומר:

"אישה אחת נרדמה בכנסייה, והתעוררה לבדה מאוחר בלילה. בחצות הופיע כומר על המזבח; הוא קרא בקול: 'האם יש כאן מישהו שיכול לעזור לי לערוך מיסה?' האישה פחדה מאוד ולא העזה לדבר. אבל למחרת היא הלכה אל הכומר שלה, והוא אמר לה שהוא יבוא איתה בלילה לעזור. למחרת בלילה הם חיכו בכנסייה, ובחצות הופיעה רוח הכומר וקראה שלוש פעמים: 'האם יש כאן מישהו שיכול לעזור לי לערוך מיסה?' והכומר החי ענה: 'יש'. והם ערכו יחד את המיסה ואז אמרה רוחו של הכומר המת: 'נשארה לי עוד מיסה אחת לומר לפני שאעזוב את העולם הזה, וזו היתה המיסה הזו. אתה הצלת אותי, ועכשיו אני יכול להמשיך הלאה,' אמר ונעלם."(National Folklore Collection manuscript 2230)

בליל האלווין רוחות של בני משפחה שנפטרו יחזרו לבקר, ויש להשאיר עבורן נר דולק בחלון שיאיר להן את הדרך, וגם תפוחי אדמה ליד האח למקרה שיהיו רעבות. למחרת בבוקר אפשר לתת את תפוחי האדמה לעניים. אך האלווין הוא גם הלילה שבו הרוחות האחרות (fairies) נודדות מגבעה אחת לשנייה, וממשכן אחד לאחר (המקום בו גרות הרוחות נקרא fairy fort או ráth). צריך להזהר ולא ללכת בשבילים הידועים כנתיבי-רוחות, אחרת תקרה בדרכן ואתה עלול להסחף עם הרוחות ולהעלם.

פרנסי קנלי (Kennelly), גם הוא ממחוז קלייר, סיפר על גורלו העגום של מי שנסחף עם הרוחות:

"איש אחד מהכפר שלי היה נשוי והייתה לו משפחה, אבל אשתו נפטרה, ואחיו עבר לגור איתו כדי לעזור לו בחווה ובגידול הילדים. כל ערב האלמן היה משאיר לאחיו תפוחי אדמה ליד האח, לכשהוא יחזור מהשדה. ערב אחד האח חזר מאוחר מאוד, והוא ראה את אישתו של אחיו עומדת ליד האח ואוכלת את תפוחי האדמה. 'אני לא מתה,' אמרה האישה, 'הרוחות סחפו אותי איתן, ואני חיה איתן בלית ברירה. מחר בלילה אנחנו עומדים לעבור ל-ráth אחר, ובעלי חייב לתפוס אותי ולהוריד אותי מהסוס שאני ארכב עליו, כדי להציל אותי'.

"למחרת בלילה חיכו שני הגברים ליד ה-ráth, והרוחות החלו לרכב בדרכן החוצה. לפתע יצא סוס ועליו האישה, אבל הבעל היה משותק מפחד ולא היה מסוגל לתפוס אותה. היא רכבה הלאה ונעלמה, ויותר לא חזרה. הוא לא הצליח להציל אותה." (National Folklore Collection manuscript 2050)

קשה לראות או להרגיש את המסורות האלה במרכז העיר דבלין 2014, אבל נחמד לדעת שכמה קילומטרים מחוץ לדבלין אפשר למצוא לא מעט ráths מסתוריים. אני אשאיר הלילה כמה תפוחי אדמה ליד האח בסלון, רק ליתר בטחון.

אני עומדת במעגל (האבנים) ומביטה סביב, ונזהרת שה-fairies לא יקחו אותי

אני עומדת במעגל (האבנים) ומביטה סביבי, ונזהרת שה-fairies לא יקחו אותי

מודעות פרסומת