לספור בלטות ב-Wood Quay
אם אתם מחפשים טיול שמשלב שתי דרמות הסטוריות בכרטיס אחד, שימו לב. לכו לאורך הגדה הדרומית של ה-Liffey. מימינכם תחלפו על פני גשר Ha’penny, גשר המילניום וגשר Grattan, ומשמאלכם תופיע לפתע ספינה ויקינגית. טוב, לא ממש ספינה ויקינגית, אלא מין פסל סביבתי עם ספסלים שכל אחד יכול לשבת בו ולדמיין שהוא חותר לכיוון Valhalla. תמשיכו עוד קצת, והמדרכות הופכות פתאום גם הן לפסל סביבתי, עם מרצפות (אמור: "בלטות") שחורות יצוקות לתוכן ובהן תבליטים של כל מיני כלים, תכשיטים ומטבעות. הספינה, הבלטות השחורות, וחתיכת הרחוב הזה (וכן הרחובות שמסביב) מייצגים דרמה גדולה בתולדותיה של דבלין, שהסיבה לה היא מפלצת הזכוכית והבטון הגדולה שמשמאלכם עם הכיתוב Dublin City Council. הדרמה הזו הוציאה עשרות אלפי אזרחים אירים לרחובות בסוף שנות ה-70, באחד המאבקים הציבוריים המרשימים ביותר שראתה אירלנד בחייה (לפחות ככה אומרים; לא הייתי שם). אך המאבק כשל, ואת תוצאות הכשלון הזה אפשר לראות היום על המדרכות.
תחנת אוטובוס או בדרך לעוד מעשה ביזה? הספינה הויקינגית ב-Essex Quay
אבל לפני שנתייחס לדרמה של סוף שנות ה-70, צריך להתייחס לדרמה שקרתה עוד קודם לכן; או יותר נכון, 1,000 שנים קודם לכן. כן כן, מדובר בלידתה של דבלין כעיר (אמרתי דרמה שתהיה פה!)
אם חושבים על דבלין כעיר החשובה ביותר באירלנד – מבחינת תרבות, מסחר, מרכז שלטון – מדהים לחשוב על כך שהיא שמרה על התואר הזה במידה רבה מיום היווסדה. ולא פחות מדהים לחשוב שהעיר הכל-כך חשובה הזו בכלל לא נבנתה על-ידי אירים (ההגדרה של מה זה "אירים" היא הגדרה לא פשוטה, אבל זרמו איתי…), אלא על ידי הויקינגים!
עכשיו קחו קצת רוורס, ותאגפו את מפלצת הזכוכית והבטון ממזרח. הרחוב המתפתל הזה שמולכם (אתם יכולים להתחיל ללכת עליו) נקרא Fishamble Street; זהו ככל הנראה הרחוב העתיק ביותר שנחפר עד כה בדבלין. זהו התוואי המקורי של הרחוב שהיה ממוקם ככל הנראה בלבה של העיירה הויקינגית Dubh linn (מקור השם באירית, ומשמעותו "בריכה שחורה") שצמחה ליד בריכה קטנה ששמשה כמעגן סירות בעיקולו של נהר ה-Poddle (אל תחפשו אותו, הוא כבר לא קיים).
מפה של דבלין בימי הביניים על גבי מפה של דבלין המודרנית
ידוע לנו שכבר בשנת 841 לספירה הויקינגים ביססו באזור הבריכה את ה-Longphort שלהם (מעין מוצב, עם חניה מאובטחת לספינות שלהם). אבל בחפירות שנעשו ב-Fishamble נמצאו ביצורים שנשקו לשפת הנהר המתוארכים לתחילת המאה ה-10 לספירה. הרחוב היה מרוצף ולאורכו נמצאו מבני מגורים. הביטו ברחוב הזה, ודמיינו שאתם עומדים בלב אזור התעשייה של דבלין הויקינגית: באתר נמצאו כלים של בעלי מלאכה כמו רצענים, קדרים וחרשי מתכת; באחד הבתים נמצאו עדויות לעיבוד ענברים, עובדה המצביעה על כך שכבר לפני 900 שנה הובאה לדבלין סחורה ממקומות רחוקים כמו הים בלטי. אך יותר מכל הממצאים הייתה זו הכמות של המטבעות שנחשפו במקום – כמות גדולה יותר מבכל אתר ויקינגי אחר בדבלין – שהצביעה על כך ש-Wood Quay ורחוב-Fishamble היו מרכז מסחר חשוב על גדות ה-Liffey אי שם בימי הביניים.
מי שלא מרים עשר אגורות לא שווה עשר אגורות. מול Christchurch
אם תגיעו עד קצהו הדרומי של רחוב Fishamble ותקחו ימינה, תגיעו לקתדרלת Christchurch (גם היא ויקינגית, אם כי מתקופה קצת יותר מאוחרת). לכו לאורך הקירות החיצוניים של הקתדרלה ופנו שוב ימינה, ותסתכלו על המדרכה: לפניכם שרטוט של בית מגורים שנחשף באתר, אחת הדוגמאות השלמות ביותר מסוגן לבית מגורים ויקינגי מתקופה כה מוקדמת. תמשיכו במורד הגבעה לכיוון הנהר, תחלפו על פני עוד בלטות עם ממצאי-רפאים בתוכן ובזה סיימנו להיום. אבל הבטחתי עוד דרמה.
זה היה ביתי, עם גינה וקתדרלה
ובכן, באמצע שנות ה-70 היו החפירות באתר בשיאן. הממצאים המשיכו להגיע, התגליות היו פורצות-דרך, ולמרות הקושי הרב הכרוך בחפירות אריכאולוגיות במרכז עיר שוקקת היה ברור שיש כאן עוד המון עבודה. חבל, כי בדיוק אז החליטה ה-Dublin Corporation שהמשרדים החדשים של החבר
ה חייבים להבנות בדיוק, אבל בדיוק ב-Wood Quay. לא עזרה המחאה הציבורית, הצעדות הליליות לאור לפידים (תוך כדי שירת Molly Malone, ויקינגית ידועה) ואפילו החזקתו (הסמבולית, יש לציין) של ראש העיר של דבלין כבן-ערובה; בשנת 1981 התקפלו האריכאולוגים, העמיסו את מה שהעמיסו ושלחו למוזיאון הארכיאולוגיה ברחוב Kildare.
ובמקום נותרו מפלצת הזכוכית, פסיפס של בית, תחנת אוטובוס בצורת ספינה ויקינגית, וכמה בלטות.
ואם זה לא הספיק לכם, לחצו כאן לתיאור מפורט יותר של החפירות והממצאים באזור.