Hansel & Gretel (על צרבות, מצוקת הדיור, ומאפים צרפתיים)

כל הלילה הייתה לי צרבת. ערב קודם אכלנו במסעדה סינית ששמתי עליה עין מזה זמן-מה (M&L Chinese ,Cathedral St. Dublin 1),  והאוכל היה לא משהו. מספיק מאכזב שמסעדה עושה לך עיניים ואז היא מתבררת כנפילה, אז הצרבת לא שיפרה את ההרגשה הכללית שלי; מה גם שזה הוציא לי את החשק לבראנץ' של שבת בבוקר, שזה אחד הריטואלים האהובים עליי. בגלל הצרבת לא ישנתי מי-יודע-מה, ובגלל שלא ישנתי מי-יודע-מה נמרחתי במיטה עד עשר (זה התירוץ שלי – אין לי מושג מה התירוץ של K להתמרחות הזאת!). אבל כשסוף-סוף קמנו החלטנו שבמקום בראנץ' נעשה טיול בוקר מאוחר לכיוון Merrion Square. קצת ספורט עוזר לצרבת (כן בטח. Too late for that, בטטה!)

דבלין שקטה בשבת בבוקר, במיוחד בשכונה שלנו סביב ה-Four Courts (בתי המשפט) שבמהלך השבוע המדרכות שסביבם מאכלסות גברים בחליפות ונשים בגרביונים שחורים ונעלי ספורט, הולכים עם מבט נחוש בעיניים. אבל עכשיו שבת, והתיירים לא באים לכאן – כולם בטמפל בר מצטלמים עם הלפרקון ("לאיפה הלך הלפרקון?" שאל K בדאגה, אחרי שגילה שמולי מאלון עזבה את הפינה הקבועה שלה מול רחוב Grafton). אז הלכנו בשקט לאורך הנהר, והשמש הציצה מדי פעם אבל לא יותר מדי. בדרך ראינו עוד קוטג' למכירה – מהסוג העירוני, דו-קומתי חמוד כזה בסמטה שקטה בצל הכיפה של ה-Four Courts – וכרגיל תהינו כמה זה עולה וכמה נחמד היה אם היינו יכולים לקנות אותו. משחק ה"לו-רק-היה-לי-כסף-ל-downpayment" הוא סוג מתקדם של מזוכיזם שאני בטוחה שרבים מאתנו לוקים בו; בירושלים כמו גם בדבלין. אבל מה לעשות, סאגת השכירות מתחילה להמאס על כל אדם בריא בשנות השלושים לחייו, אם לא אף קודם לכן.

Strand St., Dublin 1

Strand St., Dublin 1

אני חושבת שהדירה האחרונה שלנו בירושלים היתה שיא מסויים, מבחינתנו לפחות. "4,600, ועוד 500 לועד בית, אבל זו אחלה דירה," מצאנו את עצמנו מנסים להיפטר מהקומה ב'-בלי מעלית-לא משופצת-אבל-טלביה שלנו. לא מעט אנשים באו לראות אותה, וכולם הנידו ראש בעצב; אחלה דירה זה שם קוד ל"לא תמצאו משהו מוצלח יותר". לא שהמצב בדבלין טוב יותר – רק בשבוע שעבר קראתי בסאנדיי טיימס קינה ארוכה על מצב שוק השכירויות כאן, איך על כל דירה בגודל קופסת נעליים עם ריהוט מהאייטיז עטים עשרות אנשים מצויידים בהמלצות מהבנק, בעל הדירה הקודם, המשטרה ואולי אפילו אחות קופת חולים. מזל שמצאנו את הדירה שאנחנו שוכרים עכשיו, שעוד נחשבת זולה לכל הדעות; בפעם הקודמת שילמנו 1,500 יורו על דירה עם חדר שינה אחד, והפעם היינו נחושים שלא לשלם סכום כזה גדול עבור מקום כזה קטן.

בינתיים חתכנו דרך Trinity College, והמשכנו עד לפינה המזרחית של רחוב Nassau. "את שמה לב שאנחנו הולכים כבר רבע שעה, שבת בבוקר, ואת עדיין לא שתית קפה?" הוא שואל. ברור ששמתי לב, אני עוד שנייה מתה פה על המדרכה. צרבת צרבת, אבל קפה צריך לשתות. מזל שבדיוק הגענו ליעד: Hansel and Gretel, מאפייה ופאטיסרי, מסוג המקומות האלה שגורמים לך להרגיש ששתי עיניים זה לא מספיק. בחרתי לי בתור התחלה עוגת גזר לקחת הביתה (€4.95 – מהטעימות שאכלתי אי פעם), ו-K לקח לחם מהסוג שכואב אם הוא נופל לך על הרגל (€2.35). פעמיים אמריקנו (מעולה), קרואסון שוקולד לי ומאפה צרפתי עם ריבה וקרם פטיסייר לו (€8.50; טובים קום-איל-פו). לא היה שם מקום לשבת וגם ככה היה יום יפה, אז לקחנו את השלל איתנו ל-Merrion Square.

 Merrion Square

Merrion Square

כמה יפה היא המריון הזאת, שנכנסים אליה דרך ג'ונגל של צמחייה עבותה. במרכזה מדשאות בצבע ירוק בקבוק עם ערוגות פרחים מתפוצצים מצבע, וספסלים מסביב. הבניינים שמקיפים את הכיכר יפהפיים ("גרוזיניים" כמו ש-K מכנה אותם), אבל מהספסל לא רואים אותם. שקט. בזמן שאנחנו שותים את הקפה חולפים על פנינו כמה זוגות עם ילדים קטנים, חמודים נורא. הם לבושים היטב בבגדים יקרים כאלה – גם ההורים. "שמת לב שההורים הבורגניים-אמידים האלה נראים מבוגרים מאתנו בעשר שנים לפחות?" שאלתי. לא שאני מבינה משהו בדמוגרפיה, אבל ההורים מהגינה הזו נראים ממש קשישים בהשוואה להורים הצעירים שרואים בשכונה שלנו (שהיא, אהמ, קצת פחות נוצצת). אצלנו האמהות תמיד עומדות בפינות הרחוב עם סניקרס נצנצים ועגילי פלסטיק מ-Penneys, צועקות על גברים שנראים כל כך שיכורים (או מסוממים) שהם בקושי מחזיקים את העיניים פקוחות; רובם מקסימום 21.

האם אלו האופציות שיש? הורות מאוחרת אבל אמידה, או הורות מוקדמת ומסכנה? האם אפשר להתחיל משפחה לפני גיל ארבעים בלי להיות מסכן, או שכל מי שמעוניין להיות הורה צריך סכום מכובד בעו"ש? ואם רובנו כן שואפים להביא ילדים לעולם בגיל צעיר יחסית (ב-2012 גילה הממוצע של האם הישראלית בלידה הראשונה היה 27.3), האם נידונו לחיי מסכנות? ולכמה משכורות זקוק זוג ישראלי עם הכנסה ממוצעת כדי לקנות דירה בטלביה? אבל מי קונה בטלביה, לכי להר חומה. רוצה משהו בתוך הקו הירוק? נו באמת.

בינתיים סיימנו את הקפה (שהיה מעולה לטעמי, ל-K לא מספיק חזק. אבל הוא שותה עם 3 שוטים של אספרסו בדרך כלל, אז הוא לא ממש נחשב), והתחלנו לחזור לכיוון מרכז העיר כשהראש עדיין אפוף דאגות קיומיות. אחר כך בדקתי ב-www.daft.ie: קוטג' דו קומתי לבנים אדומות בשכונה שלנו, עם שני חדרי שינה וסלון, מפורסם ב-€260,000; אני לא רוצה לחשוב בכלל כמה משכורות זה עולה לנו.

אולי הצרבת בלילה הייתה גם בגלל זה.

Hansel and Gretel Bakery & Patisserie

20 Clare St., Dublin 2

סגור בימי ראשון; אין מקומות ישיבה 

מודעות פרסומת